שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ה (ז׳)

ובזה מיושב היטב דברי רבינו בפ"א מהלכות יו"ט הלכה י"ז שכתב כל שאסור בשבת משום שהוא דומה למלאכה או מביא למלאכה או שהוא משום שבות אסור ביו"ט וכיון למ"ש ליישב הקושיא הנ"ל ובזה יש ליישב הרבה קושיות שהקשה המלמ"ל והמגיה שם אמנם להמעיין היטב ימצא שאכתי יש להקשות דחזינן בכמה מקומות שאף שבשבת אסור מדרבנן ונחשב למלאכה אפילו הכי לא גזרו ביו"ט וצ"ע. אך לפענ"ד היה נראה דבר חדש דביו"ט לא שייך הוקצה ע"פ מה שאמרו שם דביו"ט התיר ר"מ ולא בשבת דהנה כל הטעם דמוקצה משום שהוקצה בין השמשות וביו"ט לא שייך הוקצה לבה"ש דבאמת כבר כתבתי למעלה דאף אם היה איסור תורה מהראוי לומר בבין השמשות דמותר דהא אתחזיק היתר וכתבתי לעיל דזה מקרי אקבע איסורא שאנו דנין על הזמן אם הוא יום חול או שבת והרי הימים קבועים וכבר כתבתי לעיל שכן מצאתי בפר"ח ולפ"ז נראה לי ברור דלענין אוכל נפש שוב בודאי מותר בין השמשות דלא שייך לומר דאקבע איסור דהרי גם ביו"ט עצמו הותר מה שהוא אוכל נפש רק דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מאתמול לא שרי ביו"ט ולפ"ז עכ"פ בבין השמשות לא שייך לומר שהוקצה דהא לא איקבע איסור וא"ל דיו"ט קבוע וקיימא ואנן מסופקים אם זה יו"ט או חול דזה אינו דגם ביו"ט גופא אי לא אפשר לעשות מאתמול היה שרי וא"כ עכ"פ לא ניכר הקביעות לפנינו וקבוע שאינו ניכר לא חשוב קבוע ועיין ב"ח וש"ך יו"ד סי' ק"י ואף לשיטת הב"ח אינו רק דרבנן ופשיטא דבין השמשות לא מקרי אקבע איסורא ושפיר אמרו דביו"ט הותר לפתוח אף לכתחלה: