ובזה מיושב היטב מה דק"ל על הרמב"ם וטוש"ע או"ח סי' קפ"ד שכתבו הטעם דספק ברכת המזון להחמיר מפני שהוא מן התורה ולא כתבו משום דאתחזיק חיובא. ולפמ"ש אתי שפיר דאם לא היה גם באנשים רק מדרבנן שוב היה שייך בל תוסיף ולכך הוצרכו לכתוב דהוה ספק תורה ולחומרא. ובזה יש לי לומר דבברכה רביעית שאינו רק דרבנן אפילו הכי מחמרינן מחמת ספק אף דספק דרבנן להקל הא כאן אתחזיק חיובא ואין לומר דא"כ במה יוודע איפוא ההבדל שבין דאורייתא לדרבנן דזה אינו דכיון דבשלשה ברכות ראשונות ע"כ מחמרינן מספק ומחזיקין שלא בירך עדיין א"כ שוב מחזיקין שנתחייב לברך ולא בירך וא"כ ע"כ מחמרינן לברך גם ברכה רביעית. ובזה יש להסביר גם מ"ש המג"א בשם הר"ש חיון והר"י הלוי דלכך מחוייב לברך ברכה רביעית כי היכא דלא לזלזולי בה והיינו משום דכל שמזדמן יחד דאורייתא ודרבנן מחמרינן שלא לזלזולי בדרבנן ועיין בשו"ת תה"ד סי' ל"ט ולכאורה לא נודע מהיכן יצא להם זאת ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אתחזיק חיובא וע"כ אתה מוכרח לומר כדי לתת ההבדל שבין דאורייתא לדרבנן אף שאי אפשר לומר דהשלשה הראשונות לא ברכו והברכה הרביעית ברכו רק כדי לתת הבדל וא"כ שוב כדי בזיון לדרבנן ולכך החמירו ואין לומר דא"כ לא יהיה שום הבדל דזה אינו דבאמת יהיה הבדל דפועלים אינם מברכין ברכה רביעית וגם במה שעונים אמן וא"כ כבר ניכר הדבר היטב ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ה (ט״ו)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.