ובזה מיושב קושית הכו"פ בבית הספק במ"ש הר"ן והריטב"א דלולב א"צ ליטול בין השמשות של שאר הימים דהוי ליה ספיקא דרבנן וע"ז הקשה דהא אתחזיק חיובא ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ כל שהוא מדבריהם אי אפשר להחמיר בספיקן וכמ"ש. ואם חומה היא אמרתי לבנות עליה טירת כסף במה שהקשה זקני בעל שערי אפרים בהא דאבעיא בברכות דף כ' אי נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן וקאמר למאי נ"מ אי מוציאות לאנשים והקשה דלימא נ"מ אם ספק להם אם ברכו או לא ולפמ"ש אתי שפיר דנשים באמת צריכין לברך שנית דהו"ל אתחזיק חיובא ואין לומר דאם כן לא יוודע איפוא ההבדל שבין תורה לדבריהם דזה אינו דכיון דנשים אינם יכולות להוציא אנשים א"כ בזה גופא יוודע ההבדל שבין תורה לדבריהם וזה גופא יהיה ההבדל ובלא"ה אתי שפיר דבנשים כל שאנשים נתחייבו בברכת המזון מן התורה לא שייך בל תוסיף כמ"ש התוס' בעירובין דף צ"ו ובסמ"ג ובביאור הגאון הרא"ם ז"ל על הסמ"ג דדוקא כשמוסיפין במנין המצות מצוה חדשה שייך בל תוסיף אבל כשמוסיפין על הגופות דהיינו שמוסיפין גם על הנשים מצוה זו לא שייך בל תוסיף ועיין במגן גבורים סי' י"ז ולפ"ז כיון שבאנשים כל שספק אם ברך ברכת המזון הוא מן התורה ואזלינן להחמיר א"כ גם בנשים אף שלהם אינו רק דרבנן מכל מקום יכולות להחמיר דליכא בל תוסיף וכמ"ש:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ה (י״ד)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.