שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ה (י״ב)

והנה המג"א סי' שי"ב נסתפק במ"ש אם גזרו על שבות דמספיקא לא פקעה הקדושה וכדאמרו בעירובין דף ל"ו דמספיקא לא פקעה קדושה ובסי' תקס"ב כתב הגהמ"ר כן דמספיקא לא פקעה התענית ושאני בין עיולי יומא לאפוקי יומא ולכאורה משמע דהטעם הוא משום דמוקמינן על חזקת היום שהיה שבת ומספיקא לא פקעה הקדושה. וע"ז שאל אותי אחד מתלמודי דא"כ למה אמרו בשבת דף ל"ה דהעושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת ממנ"פ ותיפוק ליה דבמ"ש לחוד בבין השמשות יתחייב חטאת דנוקמא אחזקת שבת שהיה עליו בראשונה ובאמת שהיא תימה רבה. אך לפענ"ד בלא"ה הדברים תמוהים דבין השמשות לא שייך להעמידו על חזקתו דהוה חזקה העשויה להשתנות וכבר הארכתי בזה בחבורי יד שאול סי' רכ"ט ליישב קושית המח"א על רש"י בעירובין דף ל"ו וכבר קדמו הריטב"א בחידושיו שם דקדושת דמים פקעה בכדי. אמנם נראה דבאמת אין כאן חזקה רק ספק אך ניהו דרבנן לא גזרו על שבות בין השמשות היינו דווקא בעיולי יומא לא רצו לאלם גזרתם דשמא לא התחיל השבת אבל כל שהוא ספק שבת שכבר היה שבת וקדושת היום היא מאליה הספק אלים יותר דכבר היה קדושת שבת ובכה"ג גם דרבנן נגזר עליה. עוד נראה לי הסברא דכיון דלענין איסור תורה עוד אסור בין השמשות דדלמא עדיין יום הוא אם ניקל באיסורי דרבנן הוה זלזול והוה כעין מ"ש הר"ש חיון דכל דאנו מסופקים אם בירך ברכת המזון וצריך לחזור ולברך מברך גם ברכה רביעית דלא יהיה זלזול לדרבנן וה"ה כאן דכל דכבר חל קדושת שבת וכבר נאסר באיסורי תורה גם לענין דרבנן ובשלמא בהתחלת היום לא שייך לומר דיהיה נאסר גם בדרבנן שלא יהיה זלזול דהא מה שנאסר באיסורי תורה אין ראיה דדלמא מלאכה לית ליה כעת ובשב וא"ת לא שייך זלזול אבל כל שכבר היא שבת א"כ נודע לכל דמה ששובת הוא מחמת קדושת שבת א"כ מה שעושה איסורי דרבנן ע"כ מחמת שמזלזל בדרבנן כנלפענ"ד דבר חדש וזהו ענין דמספיקא לא פקעה קדושת שבת ועכ"פ אין כאן קושיא דבאמת לא שייך להעמיד על חזקתו רק דהספק הוא יותר אלים כיון שהוא קדש כבר כנלפענ"ד ודו"ק ועיין בהגהת מקור חיים סי' תקס"ב מה שהאריך בזה הענין דלאפוקי יומא ולפמ"ש יש להאריך ובאמת שאי אפשר לפרש כלל דמטעם חזקת שבת אתינן עלה דא"כ בטל כל דין בין השמשות לגמרי שבכל הספיקות אוקמינן אחזקה ועוד דע"כ לא שייך לאוקמא אחזקה רק היכא דהספק אינו נוגע להחזקה עד"מ חזקת א"א א"כ כל הספיקות בגט היא אך בענין אישות אבל בזה כל בין השמשות הספק אם הוא יום או לילה א"כ איכא נ"מ לענין זיבה ולענין מילה וכדומה ואיך שייך בשביל שהוא שבת נחמיר לענין איסור שבת ולענין מילה נחזיק לספק לילה וכן לזיבה והוה תרתי דסתרי וגם איך שייך לומר לא גזרו על שבות בין השמשות ות"ל דאיכא חזקת יום וע"כ דחזקה לא שייך בזה רק דהספק אלים יותר ואינו ספק השקול וגם יש לומר דבאמת כל הטעם דלא גזרו על שבות בין השמשות הוא משום דספיקא דרבנן לקולא וא"כ איך אפשר דע"ש נחזיק שביה"ש עדן יום ומ"ש הוה לילה ולכך דעת המג"א לומר דנחזיקו תמיד ליום ושאני עיולי יומא מאפוקי יומא ועכ"פ משום חזקה אי אפשר ועוד דכיון דבין השמשות יש בו מן היום ומן הלילה א"כ ע"כ אתרע חזקת היום שהרי אתה מודה שיש בו מן הלילה ג"כ ועוד העירני תלמידי דבה"ש מקרי ספיקא דדינא ובספיקא דדינא לא שייך לאוקמא אחזקה כמ"ש המלמ"ל פ"ז מהלכות עדות והוא המתיק הדברים דהטעם הוא כל דהוה ספיקא דדינא לא שייך לומר שכל שהיא שבת הוה בחזקת יום והרי לפעמים יהיה להיפך ע"י שהיא יום יהיה קולא וגם אם לא יהיה שייך ענין חזקה לא יהיה ספיקא דדינא ולכך בספיקא דדינא לא ישתנה הדין בשביל החזקה ואמר שכן מצא בספר אחרון אבל לא נהירא סברתו דבאמת אם נימא דאזלינן בספיקו אחר חזקה לא ישתנה הדין תמיד ונחזיק תמיד בחזקתו אבל מ"מ מצד כל הטעם שכתבתי אי אפשר לומר בסברת המג"א משום חזקת היום ורק כמ"ש בטעמו ודו"ק היטב: