שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ה (י׳)

והנה כבר כתבתי למעלה דצ"ב בהא דאמרו דלא גזרו על שבות בין השמשות ורבי ורבנן נחלקו בזה וקשה תיפוק ליה דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא. והנראה בזה דלכאורה מקרי ספק חסרון ידיעה דאין בקיאין בשיעור ואף דהוה ספק חסרון ידיעה לכל העולם זה אינו דהנה הט"ז ביו"ד סי' צ"ח ס"ק וא"ו חידש דדוקא אם הספק אם אסור או מותר הוא דאזלינן בספיקו לקולא כל שהספק כולל לכל העולם אבל אם הספק עד כמה נשער אם בששים או במה דנפיק מיניה וכדומה בזה כיון דיש מקום דנצא מכלל הספק לגמרי מחמרינן אף בספק חסרון ידיעה לכל העולם ולפ"ז גם בין השמשות דיש בו מיום ולילה וספק כולו מן הלילה א"כ לא שייך ספק כלל דהא הו"ל ספק חסרון ידיעה והו"ל ספק בהשיעור לכך מחמרינן מספק ולכך הוצרך לומר דלא גזרו כלל בין השמשות על האיסור שבות וא"כ שוב לא הוה ספק רק אם התחיל האיסור או לא דהיינו אם היא יום ממש או לילה ממש ובזה הו"ל ספק חסרון ידיעה לכל העולם ואזלינן לקולא ודו"ק היטב. אמנם אחר העיון עדיין קשה דגם באיסור מלאכה דאורייתא אמאי נחמיר בבין השמשות כיון דאתחזיק היום בהיתר ואזלינן בתר חזקה ומהראוי לאוקמא בחזקת יום שעבר שהיה היתר. אמנם נראה כעת דבר חדש כי לעיל הארכתי אם שייך בזה חזקת היתר וכעת נראה דהנה אם נימא דתוספת שבת דאורייתא וכבר כתב הר"ן בריש פרק המביא בביצה דע"כ תוספת שבת קודם לבין השמשות ולפ"ז א"כ כבר התחיל האיסור שבת מקודם ושוב לא שייך לומר דאתחזיק היתר ולכך הוצרך לומר דלא גזרו על שבות בין השמשות וז"ב. ואף אם נימא דתוספת שבת אינה מן התורה עכ"פ מדרבנן צריך להוסיף מעט מחול על בין השמשות א"כ שוב אזל ליה חזקת היתר מקודם ושוב אסור מן התורה בבין השמשות דעכ"פ אתרע חזקת היתר. הן אמת דראיית הר"ן דתוספות הוא קודם בין השמשות דאל"כ למה לי קרא בתוספת יוה"כ תיפוק ליה דאסור מצד ספק שמא לילה היא בין השמשות ולפמ"ש אין ראיה דיש לומר דמשום חזקת היתר הוה אזלינן להקל ולכך אצטריך קרא על תוספות יוה"כ. אמנם גם מצד הסברא תוספת שבת אינו בין השמשות דזה לא מקרי תוספות דהא הוה ספק שמא היא שבת ואף דהוה מוקמינן בחזקת היתר מכל מקום כל דאזלינן לחומרא שוב לא מקרי תוספות דיש לומר שהוא שבת וע"כ דתוספות הוא קודם ושוב לא שייך חזקת היתר וכמ"ש. ובזה נראה לפענ"ד דזה סברת רש"י דבאיסור דרבנן לא אמרינן דאתקצאי בין השמשות דהרי הט"ז באו"ח סי' ת"ר בתשובתו חידש דלא גזרו על שבות רק בעצומו של יום אבל לא במה שמוסיף ומקבל על עצמו ע"ש והנה הט"ז מיירי במי שמקבל על עצמו שבת אמנם אני מצאתי בשטה מקובצת בריש פרק המביא בביצה שהקשה בהא דאמרו ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מעשרין ומשמע דוקא כשהוא ספק חשיכה והרי יש תוספת שבת מקודם וכתב דספק חשיכה אין מדליקין אפילו ע"י עכו"ם אבל קודם ספק חשיכה מדליקין ע"י עכו"ם דשבות בתוספות שרי הנה מבואר דבתוספת שרי שבות וא"כ שוב שייך גם בבין השמשות חזקת היתר וזה דאמרו דלא גזרו על שבות בין השמשות והיינו דבזה שייך חזקת היתר ולא שייך לומר דאסור בשביל התוספות דתוספת בשבות שרי ודו"ק. אמנם לכאורה היה נראה דלא שייך חזקת היתר כיון דלענין מלאכה דאורייתא אסור בין השמשות דבזה שייך תוס' וא"כ עכ"פ חזקת היום אתרע למלאכה דאורייתא ממילא עכ"פ לא שייך כ"כ חזקת היום. אך לפענ"ד היה נראה דזה דוקא אם תוספת שבת דאורייתא א"כ מן התורה אסור במלאכה דאורייתא קודם בין השמשות ממילא לא שייך חזקת היתר אבל אם נימא כשיטת הפוסקים דתוספת שבת אינו רק מדרבנן ועיין בב"י סי' רס"א דרוב הקדמונים ס"ל כן א"כ ניהו דמדרבנן מחמרינן א"כ ניהו דלענין איסור תורה אזל חזקת היתר עכ"פ מדרבנן ושוב בין השמשות לא הוה חזקת היתר אבל כל דלענין שבות דרבנן לא גזרו כלל א"כ שוב לא שייך לומר דאתרע החזקת היתר דזה אינו דהם אמרו והם אמרו דלענין שבות לא התחיל כלל האיסור וז"ב לפענ"ד: