שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (ט׳)

והנה ברש"י שופטים סי' ג' בפסוק איש איטר יד ימינו כתב רש"י תרגום יונתן גבר גמיד יד ימיניה וכל גמיד לשון ארמי דבר כווץ מחמת חולי לא היה שולט ביד ימינו ובלשון עברי אטר אטום כמו אל תאטר עלי באר פיה. אטום ביד ימינו שלא היה שולט בה. ולפענ"ד שיש הבדל בין עברי לתרגום בזה דלהתרגום אף שבא מחמת חולי נקרא אטר ולפירוש העברי דוקא שהוא סגור ואטום ויוכל להיות דבימינו אין שום חולי רק דברייתא הוא בשמאל ובאמת יותר מסתבר כמו שהוא לפי העברי שהרי זה היה מבני ימיני כמ"ש אהוד בן גרא בן הימיני והרי בשופטים סי' כ' כתיב שנבחרו מבנימן שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו והמה היו גבורי חיל כמ"ש כל זה קולע אל השערה ולא יחטיא וע"כ דאי אפשר לומר שהיו כווצים מחמת חולי וכחישותא בימין דזה לא היו נבחרים למלחמה וע"כ דבריותא אתחלא בשמאלא ומתולדה היו נבראים דהימין שלהם אטום והשמאל היה בריא אולם ואם כן מבואר דאטר לא נקרא רק שהוא בתולדה כך ולא שנעשה מחמת חולי ובכה"ג לא שייך איטר ועיין רש"י סי' כ' שלא פירש שם כפי התרגום רק כפי לשון העברי והיינו דשם אי אפשר לומר שיהיה מחמת חולי רק מתולדתם הוא כן וע"כ אני מוסיף על דברי מעלתו דכל שלא נודע אם בא בתולדה לא מקרי אטר ועכ"פ ספק אטר מקרי וא"כ לפענ"ד נראה שיחליץ בימין לבד כמ"ש המהרש"ל ביש"ש והבאתיו לעיל ומזה ראיה לרבנן דרבי דלרבי עכ"פ חולי הוא בימין ולא נבחרו לגבורי חיל ודו"ק היטב. עוד נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה בשו"ת גינת ורדים הספרדי חלק אהע"ז כלל ב' סי' א' נסתפק אי חלצה בשמאל דפסול אי הוה מן התורה או רק מדרבנן וע"ש באורך והרב המגיה בחלק חמישי מהרדב"ז סי' שני אלפים צ"ה מביא זאת באמצע דבריו ואני אומר אף אם נימא דחלצה בשמאל פסול מן התורה היינו דוקא בסתם אדם דרגל ימין הוא עיקר ויש לו חשיבות בכמה דוכתי ולכך פסול אבל באיטר דהרבה פוסקים ס"ל דיחליץ בימין כל אדם א"כ אף להפוסקים שסוברים דבתר ימין ושמאל דידיה אזלינן עכ"פ בדיעבד כל שאי אפשר לחלוץ על רגלו השמאלי דודאי כשר בימין של כל אדם. ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דחליצה בשמאל אינו פסול רק מדרבנן א"כ במקום שלא יוכל למדחס ודאי כשר והטעם דהנה שיטת הרמב"ם דמי שלא דחס רגלו אבל היה יכול לדחוס דרגלו ישרה כשר דהוה ראוי לבילה אבל מי שלא יכול לדחוס פסול דאינו ראוי לבילה ולפ"ז הרי דעת המ"ב סי' ס"ב דהא דבעי ראוי לבילה הוא דוקא כשהוא פסול מן התורה אבל כל שאינו פסול רק מדרבנן א"כ כשר אף שאינו ראוי לבילה א"כ כאן דכשר מה"ת אף בחלץ בשמאל וא"כ אם חולץ בשתי רגליו ודאי כשר ואף דאינו ראוי לבילה מכל מקום כשר דהרי חלץ בשמאל גם כן כשר מן התורה ואף שדברי המ"ב תמוהין כמבואר במגן גבורים סי' קל"ט ס"ק א' מ"מ כאן דבאמת גם בזה גופא אי איטר חולץ בשמאל של כל אדם היא גם כן פלוגתא דרבותא פשיטא דיש לסמוך על זה ומה גם דכיון שמצד העקב הוא ראוי לדחוס רק שנתכווצו רגליו בארכובו לא מקרי אינו ראוי לבילה מצד עצמו והרי גדולה מזו מצינו דדעת ר"ח דקיטע כשר למחלץ דעכ"פ הקיטע דחיס שפיר כולי' שוקי על ארעא כמ"ש התוס' ביבמות דף ק"ג ע"א בד"ה מאן ועיין יש"ש יבמות פי"ב סי"ד וא"כ מכ"ש זה דדחיס העקב על ארעא כשהוא יושב דודאי יכול למדחס ומכ"ש לפמ"ש הרא"ש ביבמות שם סי' ד' בשם ר"ח דלכך כשר בקיטע דמסגיא אלוחתא לא יכול למתריץ כרעיה דע"ג היא לתחתא ותחת דידיה הוא מעל וכיון דאיתא לכרעיה ולא תרוצא הו"ל כמי שאינו ראוי לבילה אבל היכא דהוה תריץ כרעיה כמעיקרא ואי לא פסיקא היה יכול למתרצא אע"ג דאפסוק חלוץ למטה מן הארכובה דהוה ראוי לבילה ע"ש א"כ מכ"ש כאן דגם כעת הוא יכול למדחס מצד העקב והרי כשהוא יושב הוא יכול למדחס רק דאם הולך א"י למדחס כרעיה מכ"ש דכשר. הן אמת שאני תמה על פירוש הר"ח דלפ"ז מאן דאתהפיך כרעיה אין כאן משום מסגי על לוחתא דהא קודם שנתהפך היה כשר והיה יכול למחלץ ולא גרע מנקטע דודאי כמו שהוא א"א למחלץ ואפ"ה כשר וא"כ היאך אמר ר"א למאי דקאמר אמימר לאו בר אובא חליץ והא שם אתהפיך כרעיה כמבואר במ"ק ול"ד לדאמימר ואף אם נדחוק דכמו שהיא לפנינו נתהפך ויש לו הרגל ואפ"ה לא מצי למסגי גרע טפי מנקטע דכעת אין לו רגל ובאמת שהסברא הפוכה א"כ מה פריך מבין עומד ובין יושב ובין מוטה ולשיטת הרי"ף דעיקר הפסול הוא בשביל שאינו יכול לדחוס כרעיה והוה כמאן דמסגי על לוחתא דכרעא וכפירוש הר"ח דהפסול הוא בשביל דלא מצי דחיס לכרעיה והא שם עכ"פ מצי דחיס. אך זה אינו דלשיטת הרי"ף גם ברגלו ישרה לא חליץ ופסול אף בדיעבד א"כ ס"ל דאף בראוי לבילה אפ"ה פסול א"כ גם במוטה מהראוי לפסול ולשיטת הר"ח דכל דראוי לבילה כשר בדיעבד א"כ עיקר הקושיא היה שם דמשמע לה דמוטה כשר אף לכתחלה ול"ק עכ"פ בנ"ד ודאי כשר ועיין בנימוק"י ובשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' צ"ד. הן אמת לפענ"ד פשטת הש"ס משמע כפירש"י דהפסול הוא בשביל דבעינן מעל רגלו דלפירושם הוא בשביל דלא מצי למדחס וא"כ מה ענין לבר קיפוק ששם אתהפכי כרעייהו ואמאי תלה להו באמימר. אך לפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור הא דפריך מסמיכות הרגלים והרי סמיכת הרגלים פירש"י בדף ק"ב שמהלך בידיו וגורר רגליו וא"כ אינו ענין למעל רגלו ורש"י הרגיש בזה וכתב בדף ק"ג הגורר את רגליו והם עקומים הרי דהרגיש בזה אבל זה דחוק ומזה יצא לר"ח והרי"ף והרמב"ם דאמימר כוון ג"כ מטעם שלא מצי למדחס אבל אכתי קשה מה שהקשיתי דמה ענין אמימר לכאן. אך לפענ"ד נראה דגם הם מודים לפירש"י דפסול משום מעל רגלו והיינו כשרגלו הפוכה אך דס"ל דבכל ענין דלא מצי למדחס גם כן פסול ויצא להם מדאמר אמימר בקמייתא דצריך למדחס ממילא משמע להו דאח"כ חידש דכל שרגלו הפוכה ג"כ עכ"פ לא מסגי על לוחתא ופסול וא"כ שפיר קאמר למאי דאמר אמימר לא בר קיפוק חליץ והיינו דגם זה בכלל דאמימר וביותר נראה דהם מפרשים דגם מה שרגלו הפוכה הוא פסול לא משום דאינו דוחס על מדרס רגלו רק משום שאינו יכול לדחוס בכלו כרעא וא"כ גם בר קיפוק לא חליץ בשביל זה ועיין ברמב"ם פ"ד מיבום הלכה י"ז שכתב היתה רגלו עקומה לאחור או הפוכה על צדו הרי"ז אינו חולץ שהחולץ צריך לנעוץ רגליו וזה אינו יכול לנעוץ ע"ש והה"מ הביא פירש"י ומעלתו דקדק שלמה הביא פירש"י ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הפירוש מסגי על לוחתא כולל גם במי שא"י למדחס במקום מדרס הרגל כפירש"י גם בזה שא"י למדחס וכלם הפסול הוא בשביל שאינו יכול לדחוס: