שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (ח׳)

והנה בשנת תרי"ד אור ליום ה' שמות י"ט טבת היה אצלי הרב מו"ה יהודא זינדיל נ"י אבד"ק סקאהל גיסו של הרב הצדיק מבעלז נ"י ומסר לי שאלה שאירע בקהלתו וביקש ממני להשיב ע"ז. והנה שאלתו אשה נפלה לפני יבם והוא אחד ואין שני והיבם הזה היא איטר רגל דהיינו כפי המבואר בפוסקים שאם בהתחלת הלוכו עוקר רגל השמאל תחלה ולפי המבואר בש"ע סי' קס"ט סכ"ה שאטר ברגלו חולץ בשתיהן לצאת כל הדיעות אמנם היבם הזה יש לו מיחוש על רגלו השמאלי זה רבות בשנים אשר מאיזה חולאת נתכווצו הגידים מתחת לארכובו ולבעבור זה בעת שעומד או הולך עקבו מרגלו השמאלי אינו מגיע לארץ והולך על חצי כף הרגל הסמוך לאצבעות וכשהוא יושב או מוטה יכול שפיר לדחוס רגלו על הארץ כשאר כל אדם כי בעקיבו לא שלטה שום חולי וגם פעם אחת השקיף כשהיה הולך בשוק והיו מונחום שם עצים וקורות פסע פעם בימין ופעם בשמאל ומעתה אם נחזיק זה האיש לאיטר שוב צריכים אנו לעיין אם הוא בר חליצה כלל כיון דצריך לחלוץ לדעת הרי"ף והרמב"ם שההולך על אצבעות רגליו לא חליץ והנה גוף הדבר דאם אטר א"א לחלוץ בשמאל שתהא פסולה מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קס"ז שכתב כן אמנם בגוף הדבר אם נחשוב אותו לאיטר הנה מעלתו רצה לצדד להקל וכתב דהנה גוף הדבר שכתב רש"י דאיטר היינו שעוקר רגלו השמאלי בראשונה בלי טעם וגזירת הכתוב והנה חשב מעלתו כי זה חידש רש"י ובמחכ"ת נעלם ממנו ש"ס מפורש במנחות דף ל"ד דרך ביאתך מימין דכי עקר אינש כרעא דימינא עקר ברישא וכן הוא ביומא דף י"א וכן קיי"ל להלכה בש"ע יו"ד סי' רפ"ט ואף דשם גם איטר מניח בימין היינו מטעם שכתב המרדכי ואזלינן בתר ב"ב. אבל עכ"פ מבואר דדרך אנשים לעקור רגל ימין ברישא וא"כ מי שעוקר רגליו בשמאל הוא איטר. והנה מה שהאריך ללמוד מתפילין הנה מתפילין אין ראיה כלל כי שם ביד כהה תלוי וכאן עיקר הוא שבעי ימין מגזירת הכתוב וא"כ כל מה שהיא ימין דידיה יש מקום לפסול והנה מעלתו כתב כי באמת צריכין לחקור סבת אטרותו אם הוא בתולדה שיש לו כח וסמיכה בשמאל יותר או שעכ"פ שווים לגמרי אבל אם אנו רואים שיש לו כח וסמיכה בימין ומה שעקר כרעא דרגליה ברישיה הוא משום איזה סיבה וכמו בנדון דידן דע"י שא"י לדחוק רגל השמאל כ"כ בארץ כי יש לו כאב ונתכווצו גידיו א"כ לכך עוקר רגל זה ברישא א"כ מה"ת לומר שזה מקרי איטר: