שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (ה׳)

והנה לכאורה יש להסתפק בהא דיליף רגל רגל ממצורע והיינו דהוא בימין וכתבו הפוסקים והסמ"ג דכמו דבמצורע דכתיב ימין בפירוש ולפי"ז לדעת הפוסקים דבחליצה אף באיטר אזלינן בתר ימין דידיה א"כ איך יהיה הדין במצורע דהא במצורע לא מצינו כלל חילוק בין איטר לשאינו איטר: אמנם נראה דהנה במצורע כתיב אזן ויליף מיניה אזן אזן דעבד ובאזן לא שייך למימר לחלק בין איטר לשאינו אטר א"כ ממילא ימנית דכתיב במצורע היא רק גזירת הכתוב ולכך בעי דוקא ימנית. ובזה מדוקדק לשון הסמ"ג שכתב דיליף ממצורע וכמו באזן אזן דלא שייך לחלק וכיון למ"ש. ובזה מובן מ"ש ביבמות דף ק"ד ור"א לא יליף רגל ממצורע והתניא ר"א אומר מנין לרציעה וכו' אזן אזן לגזירה שוה ולכאורה מה מקשה דניהו דקיבל גז"ש דאזן אזן אבל לא קיבל גז"ש דרגל רגל. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מה דיליף הש"ס רגל רגל ולא חלקו בין איטר לשאינו איטר הוא משום דיליף אזן אזן ולא שייך לחלק בין איטר לשאינו איטר ה"ה לענין רגל רגל וימתק יותר דבאמת אם נימא דבאיטר הוא להיפך דאזלינן בתר ימין דידיה א"כ עכ"פ אינו גזירת הכתוב ימין דוקא ועיקר הימין הוא משום החשיבות וא"כ ממילא ראוי לומר דאם חלץ בשמאל דלא פסול דהא אינו רק משום חשיבות בלבד אבל אם נימא דגזירת הכתוב הוא ימין אף באיטר שאינו חשוב ממילא גם אם עבר וחלץ פסול ולפ"ז פריך שפיר לר"א דס"ל אזן אזן וא"כ שם לא שייך לחלק בין איטר לשאינו איטר ורק גזירת הכתוב הוא א"כ ממילא מהראוי לפסול בחלץ בשמאל ולזה משני דרגל רגל אינו מופנה משני צדדים ואינו רק משום חשיבות של ימין וא"כ בדיעבד כשר ולפ"ז לפי מה דהוכחתי לעיל דבדיעבד אינו פסול בחלץ בשמאל ממילא אינו רק משום חשיבות בלבד א"כ גם באיטר אין קפידא כל כך בדיעבד אף אם אזלינן בתר ימין דידיה מכל מקום בעבר וחלץ כשר וכן מבואר ברשב"א סי' אלף ק"כ דכל דהקפידה תורה על ימין דוקא אין חילוק בין איטר לשאינו איטר אבל באם לא הקפידה תורה רק משום חשיבותא דימין א"כ ממילא באיטר הוא להיפך דבחשיבותא תלוי ולפ"ז בנולד לו חולי דבאמת הימין היה מקודם כבכל אדם א"כ מה"ת לומר דלא קפדינן על ימין דוקא דהא באמת היה ימין שלו ג"כ חשיבות ורק כעת נשתנה הדבר א"כ עכ"פ לא נתבטל הימין ממשמעותא. אברא דבבעל העיטור שהביא הב"י סי' תרנ"א מבואר להיפוך דבתפילין דאורייתא דוקא בימין משא"כ בלולב דהוא משום חשיבותא אטר כשאר כל אדם והוא להיפך משו"ת הרשב"א הנ"ל. אמנם נראה דהבעל העיטור כוונה עמוקה יש לו דבאמת בכל מקום ימין חשוב טפי משמאל לכל המצות שהן בימין רק דבתפילין גלתה התורה גזירת הכתוב שיהיה ביד כהה ולפ"ז עכ"פ באיטר מהראוי להיות מניח תפילין בימינו שהוא שמאל של כל אדם והיינו משום דבאמת ימין יש לו מעלה וגם שמאל מעלה טפי דהא התפילין הם בשמאל ולפ"ז באיטר דיש ספק אם אזלינן בתר דידיה או שמאל דעלמא א"כ מהראוי שיניח בימינו דבאמת הוא ימין ושמאלו ג"כ וז"ש הבעל עיטור דוקא תפילין דאורייתא בימין והיה ראוי לומר בשמאל ולפמ"ש אתי שפיר דתפילין מהראוי להניח איטר בימינו דמקיים שתי המעלות משא"כ בלולב וזה שכתב אי עביד אפכא לית לן בה דלא גרע מתפילין ונדחק בשו"ת חוט השני דגם בתפילין אי הפך לא יצא ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דאיטר אינו משנה משום דבחשיבותא תליא מלתא וא"כ מהראוי להיות אטר ככל אדם ולפ"ז עכ"פ אי הפך לית לן בה והיינו דהרי חזינן בתפילין דנתרבה שמאל וא"כ ממילא גם איטר שעושה בשמאל של כל אדם שהוא ימינו ג"כ מקיים שתיהן דהרי עכ"פ חזינן דבתפילין נתרבה שמאל וה"ה לענין לולב דרק בחשיבותא תליא מלתא והרי לענין תפילין נתרבה שמאל בחשיבות ובפרט שבאמת הוה ימין דידיה כנלפענ"ד כוונה עמוקה בדברי העיטור: