שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (ג׳)

ובזה מיושב היטב מה שכתב הסמ"ק דעיקר תלוי בכתיבה ולא כתב הטעם דכל שכותב בימין ושאר מעשיו בשמאל הו"ל כשולט בשתי ידיו ועיין בכ"מ מ"ש בזה ולפמ"ש גם בשולט בשתי ידיו כל עיקר דמניח בשמאל של כל אדם אף דימינו כהה עכ"פ ע"כ משום דתלוי בכתיבה וא"כ היא טעמו של הסמ"ק ובזה עמדתי על דברי התוס' במנחות שם בד"ה מה כתיבה בימין שכתבו להסתפק אדם הכותב בימינו ושאר כל מעשיו בשמאלו יש להסתפק באיזה מהם מניח תפילין ושמא יש לדמותו לשולט בשתי ידיו ולציון הלז אין לו דורש דלמה לא ציינו על שולט בשתי ידיו דהרי ע"כ אם דמי לשולט בשתי ידיו ע"כ שתלוי בכתיבה וא"כ שם הו"ל לציין ולפמ"ש אתי שפיר דגם בשולט בשתי ידיו עיקר הטעם דתלוי בכתיבה ושפיר ציינו על מה כתיבה בימין ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד להדר פני זקני הב"ח שכתב בסי' כ"ז דס"ל דאם עושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאלו וכ"ע מודו דמניח בשמאלו דימין עיקר ולא נחלקו אלא בכותב בימינו ועושה כל מלאכתו בשמאלו והמג"א שם כתב דעיקר כהש"ע ולפמ"ש דברי הב"ח נכונים דבאמת כיון שכל מעשיו בימין ורק הכתיבה בשמאל יש לומר כיון דחזינן דימינו בריאה יותר שהרי כל מעשיו בימין א"כ פשיטא דאזלינן בתר יד כהה ולא אזלינן בתר כתיבה לשנות מרוב עולם וכמו בשולט בשתי ידיו דמניח בשמאל של כל אדם ואף דשם הימין כהה מהשמאל מכל מקום אין משנין מרוב עולם כמ"ש רש"י ותלו בכתיבה כדי שלא יהיה משונה משאר אדם א"כ כאן הוא להיפך ולא תלינן בכתיבה כיון שעכ"פ יד כהה איכא וכל מעשיו בימין אבל בכותב בימין ושכל מעשיו בשמאל א"כ עכ"פ השמאל בריאה יותר שהרי כל מעשיו בשמאל א"כ מהראוי שיניח בימין דהוה יד כהה והחולקים ס"ל דאזלינן בתר כתיבה משא"כ באם כל מעשיו בימין דאז הימין בריאה פשיטא דאזלינן בתר יד כהה ולא אזלינן בתר כתיבה ודו"ק היטב כי קצרתי. עכ"פ יהיה איך שיהיה דברי המרדכי נכונים. ובזה נראה לפענ"ד אף אם נסכים לדינו של הדגול מרבבה דבהרגילוהו מן השמים דהיינו ע"י חולי הוה איטר גמור היינו דוקא בתפילין דעכ"פ הימין הוא יד כהה וא"כ בין אם נימא דתלוי ביד כהה ובין אם נימא דתלוי בכתיבה זה שנולד לו חולי הוה יד כהה ואינו כותב בימין שפיר הקשירה בימין שלו אבל לענין חליצה מהכ"ת לחדש ולשנות מימין ושמאל של כל אדם דלא שייך בזה יד כהה דהרי עכ"פ יש לו ימין רק דכאיב ליה אבל מהראוי ללכת בתר ימין דכולי עלמא ולא שייך ספיקו של הר"ן אי אזלינן בתר דידיה או בתר מיניה דהא כאן גם הוא הוה ככל אדם רק שמקרה קרה לו שנחלה וכואב לו הרגל ימין ויוכל להיות שיבריא וגם לא נולד כך ומה"ת לשנות משאר כל אדם. ובלא"ה נראה לפענ"ד דע"כ לא כתב הדגול מרבבה רק לענין תפילין דיש לומר דנחלקו הפוסקים אי אטר שהרגיל עצמו חשוב כשולט בשתי ידיו ולפ"ז בשלמא לענין תפילין שייך לחלק דבהרגיל עצמו עכ"פ שייך לומר דבשמאלו שליט יותר ובריאותא דנתחדש בשמאלו או דשמא שולט בשתי ידיו ושאני דבהרגיל עצמו לא שייך דנתחדש לו בריאות משא"כ בנולד חולי בודאי הימין תשה ביותר. ומעתה זהו לענין תפילין אבל לענין חליצה מה נ"מ בין שולט בשתי רגליו או שהרגיל ע"י חולי מהכ"ת נעשהו כאטר דהא לא נתחדש בריאות בשמאל ואף דהימין תשה אטו בתשות ובריאות תלה התורה הא העיקר תלוי בימין ובאמת בסמ"ג כתב דאפילו אטר חולץ בימין מאחר שהצריכה תורה ימין בפירוש ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף ק"כ דכל דהקפידה תורה על ימין כמו במצורע ועבודה דוקא בימין ולפ"ז ה"ה חליצה דיליף רגל ממצורע דוקא בימין ודעת הטור דחולק נראה לפענ"ד הדבר ברור דהנה בטעם דימין דוקא במצורע ועבודה יש לומר דהוא על שני פנים או דגזירת הכתוב הוא או דימין הוא חשוב יותר משמאל בכל מקום ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה הנ"מ דאם גזירת הכתוב הוא דוקא ימין א"כ באטר ג"כ אזלינן בתר ימין ושמאל של כל אדם אבל אם הוא מטעם חשיבות של הימין א"כ ממילא איטר דשמאל דידיה הוה כימין דעלמא דיש לו בה כח יותר א"כ ממילא שמאל דידיה חשוב יותר מימין. ובזה היה נראה לפענ"ד דבר נחמד במ"ש הבעל עיטור הובא בב"י סי' תרנ"א באו"ח בהא דת"ר איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאל של כל אדם מסתברא דוקא תפילין דאורייתא שהן מימין אבל לולב דרבנן ומשום חשיבותא הוא אטר ככל אדם ונוטל לולב בימינו ואי עביד אפכא לית לן בה דלא גרע מתפילין והוא משולל ביאור דמה חילוק בין דאורייתא לדרבנן והרשב"א ח"א סי' אלף ק"כ מחלק להיפך דהיכא דהקפידה תורה בימין הוא ימין דוקא ולפ"ז ה"ה להיפך בתפילין דהקפידה על שמאל שמאל דוקא אף באיטר. אמנם נראה דכוונת הבעל עיטור הוא כמ"ש דכבר כתבתי דיש לומר שתי פנים בטעם ימין אם שהוא גזירת הכתוב או שהוא מטעם דימין חשוב טפי ועיין ברש"י על פסוק ימינך ד' נאדרי בכח ולפ"ז אם הוא מטעם חשיבות של הימין נמצא ממילא בתפילין דאמרה תורה יד כהה א"כ אדרבא רצתה התורה שיניח ביד כהה ממילא איטר הוא להיפך אבל בלולב דמה דקפדו חז"ל על הימין הוא בשביל דהיא חשובה ממילא יש לומר דעשו כעין של תורה והוא גזירת הכתוב דיהיה ימין וא"כ ממילא גם אטר הדין כן ולא דמי לתפילין דהוא מדאורייתא וא"כ אדרבא רצתה התורה שיהיה ביד כהה ולא שייך משום חשיבותא ולא שייך לומר דגזירת הכתוב הוא דהא התורה תלתה הטעם משום יד כהה א"כ ממילא באיטר ג"כ תלוי ביד כהה שלו משא"כ בלולב דהוא מדרבנן משום חשיבותא ממילא גם באטר הדין כן. ובזה אתי שפיר מה שסיים ואי עביד אפכא לית לן בה דלא גרע מתפילין והיא תמוה דמשמע דגם בתפילין אי עביד איפכא לית לן בה והוא תימה דלא שמענו זאת ואדרבא בתפילין ודאי אי עביד אפכא לא יצא וכבר תמה בזה בשו"ת חוט השני. ולפמ"ש אתי שפיר דקאי למ"ש דבלולב הטעם בשל ימין מטעם חשיבות הימין בכל מקום וגם אטר יהיה בימין ושמאל של כל אדם לזה אמר דאי עביד אפכא לית לן בה דהרי חזינן בתפילין דהתורה הקפידה שיהיה ביד כהה וא"כ לא קפדה התורה על ענין החשיבות וא"כ הוא הדין בלולב לא קפדינן אחשיבות וא"כ ממילא באטר ימין דידיה עדיף ויתכן יותר דהנה אם הוא מטעם גזירת הכתוב דבעי ימין ולא מטעם חשיבות הוא דאדרבא הוא שמאל כהה וע"כ דהיא רק גזירת הכתוב א"כ ממילא איטר אפכא הוא דאזלינן בתר ימין ושמאל דידיה אבל בלולב דרבנן דעשו הימין מצד חשיבות וכמו בכל המצות דצריך שיטול בימין וכמבואר באו"ח סי' רט"ז וסי' רצ"ו ממילא גם באטר הדין כבכל אדם דאטו בימין דידיה תלוי עיקר הוא בשביל דימין הוא חשוב טפי והרי בעצם ימין דאטר הוא חשוב דימין לעולם חשוב טפי אף שהוא אינו יכול להשתמש בה ובשל עולם הן שמין דהימין בעצם חשוב ולכך אמר דאי עביד אפכא לית לן בה דלא גרע מתפילין דהתורה קפדה שיעשה ביד כהה ולא אמרה שיעשה בימין מכ"ש בזה ודו"ק היטב. עכ"פ נתבאר טעם הפלוגתא בחליצה באיטר דמר סבר כל דכתיב ימין ימין דוקא ובאיטר שמא לדידיה הוה ימין של כל אדם וס"ל דימין הוא מטעם חשיבות ומר סבר דלא מטעם חשיבות הוא אלא משום גזירת הכתוב דבעי ימין וממילא באיטר הוא להיפך דזה מקרי ימין ועכ"פ יהיה איך שיהיה הדבר ברור דמה שחידש הדגמ"ר דזה חשוב כאיטר גמור הוא דוקא לענין תפילין דתלוי ביד כהה משא"כ לענין חליצה למה לא ניזיל בתר מיניה ובאמת שיש לכאורה ראיה לדעת הדגול מרבבה מהא דפריך במנחות דף ל"ז אטר אאטר ומה קושיא לימא דאטר גמור מניח בימינו שהוא שמאלו משא"כ באיטר שמרגילו מן השמים דבשלמא באטר שהרגיל עצמו מדעתא דנפשיה לא מצי לאוקמא דיש לומר דזה באמת מה דמשני בשולט בשתי ידיו וכמ"ש המרדכי לדחות הך דפרק הבונה אבל בחולי שפיר מצי לאוקמי בכה"ג וע"כ דזה חשוב איטר גמור ובפרק הבונה לא מצי לאוקמא בכה"ג דא"כ יקשה אשמאל לחייב אימין לא לחייב אבל בתפילין שפיר מצי לאוקמא בכה"ג וע"כ דזה חשוב כאיטר. אמנם כ"ז בתפילין אבל לא לענין חליצה ולפענ"ד ראיה לזה מהא דאמרו בבכורות דף מ"ה אטר בין ביד בין ברגל פסול והנה רש"י פירש דאין דרך שירות בכך דשירות אינו אלא בימין ולכאורה צריך ביאור דהא שמאל דידיה היינו ימינו וא"כ הוה דרך שירות ומדברי הרמב"ן הובא בר"ן בפ' ג"ה למדנו דטעמו של רש"י דאיטר אין לו ימין מקרי וגם זה תמוה דאטו אין לו ימין הא שמאל דידיה הוה ימין אבל הר"ן כתב דהטעם דהוה כמום ולפ"ז צ"ב דא"כ כל שהורגל משמים מחמת חולי לא שייך לומר דהוה מום דהא חולי בלבד לא מקרי מום לפסול ולמה נפסל בשביל האטרות מיהו יש לדחות דחולי כזה שהוא נעשה אטר עי"ז פסול ודו"ק. וראיתי בחידושי רשב"א וריטב"א בחולין ר"פ ג"ה בהא דבעי ר"י בכף ועגול דהביאו בשם י"א דאטר דפסול בעבודה הוא משום שהוא מום והרמב"ן דחה דא"כ היה לו למתני במשנה דבכורות בהא דנחלקו רבי ורבנן בשולט בשתי ידיו דבאטר לכ"ע פסול אלא ודאי אינו נפסל אלא מפני שאין לו ימין וביאור דבריהם דמשום הכי אין לו ענין לשולט בשתי ידיו דשם הפסול משום כחישותא או בריאותא דהוא מום ואטר הפסול מפני שאין לו ימין ולפ"ז אכתי קשה לפענ"ד דאם נימא דאף אם הרגילוהו מן השמים כגון ע"י חולי מקרי ג"כ איטר א"כ אכתי הו"ל למתני איטר בכה"ג דבזה אין שייך לומר דהפסול משום שאין דרך שירות בכך דהא באמת כל שהרגיל עצמו לשמש בשמאל אינו מקרי אטר וא"כ מה בכך שהרגילוהו מן השמים מכל מקום כל שהרגיל עצמו בכך הרי הוא כמו הרגיל עצמו וע"כ בזה לא מקרי איטר ויש לדחות דבכהאי גוונא הוה ג"כ כאין לו ימין. והנה לכאורה קשה לרבי דס"ל דכחישותא הוה בימין וא"כ למה יהיה לרבי בשולט בשתי ידיו מניח תפילין בשמאל כל אדם הא הימין הוא יד כהה והו"ל להניח בימינו וצ"ע בזה וצריך לומר דס"ל לרבי דלאו משום יד כהה רק בעינן וקשרתם וכתבתם: