שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (ב׳)

תמול נמסר לי מכתבו ותוכו רצוף שאלתו. בדבר יבמה אחת שנפלה ליבום ליבם אחד בא בשנים רק שזה כחצי שנה שיש לו כאב בירך ימין ומחמת זה כרעא דשמאלא עקר ברישא ואולי ישאר כך בהחלט כל ימים והאיש הנ"ל אמר שבטרם נולד לו כאב הלז היה עוקר רגל ימין בתחלה אמנם אין איש זולתו שמעיד כן ואולי א"י הדבר על בוריו מפני חוסר ידיעה או דהוה מלתא דלא רמיא עליה דאינש והנה יש לו אח קטן וכבר עברו עליו יותר משמנה עשרה שנה ועדיין לא נולדו בו שום סימנים ועד מתי תתעגן האשה וע"ז כתב מעלתו כיון דבדגול מרבבה חידש כל דנולד ע"י חולי הו"ל אטר רגל וא"כ נפלנו ברבבוותא אם יחלוץ לה אח הגדול הנ"ל ובאיזה רגל יחלוץ ואם אולי בשניהם בבת אחת או בזה אחר זה ובפרט כאן שאינו רק ספק איטר ואם נאמר שהאח הקטן יצטרך לחלוץ תתעגן האשה כי מי יודע לו סימנים וע"כ שאל כדת מה לעשות. והנה אמרתי לכתוב בקצרה כדת של תורה ומד' אשאל עזר אשר יהיה עם פי שלא אומר דבר שלא כרצונו חלילה. והנה דברי הדגול מרבבה שכתב מעלתו להיות כי אין לי אהע"ז עם הדגול מרבבה ע"כ צויתי לאחד מהתלמודים לעיין ולא מצא וחפשתי באו"ח בדגול מרבבה וראיתי שכיון למ"ש בסי' כ"ז על מ"ש המג"א ס"ק ט' שכתב וז"ל כתב ב"י בשם המרדכי דאם הרגיל עצמו לעשות איטר הוה דינו כאיטר שנולד כך עכ"ל ומיהו במרדכי שם יש חולקין ע"ש וע"ז כתב הדג"מ בזה"ל נראה לפענ"ד שאף החולקים שם היינו בהרגיל עצמו כן מרצונו ולכן ס"ל דהרגלתו לאו כלום היא אבל אם מן השמים הרגילוהו דהיינו שנולד לו חולי בימינו וניטל הכח ממנו וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאל בודאי דינו כאטר גמור עכ"ל ומזה הוציא מעלכ"ת דגם לענין חליצה הדין כן דע"י חולי הוה כאיטר. והנה טרם יהיה כל שיח נבאר הדין לענין תפילין אם יתקיימו דברי הגאון ז"ל וממנו נקח לענין חליצה. והנה מקור הדברים הם במרדכי בה"ק הלכות תפילין שכתב ומיהו אם הרגיל עצמו לעשות שום דבר ביד לא הוה הרגלתו כלום למקרי איטר אלא א"כ נולד כך מדלא מוקי מתניתין דפרק הבונה כשהרגיל עצמו לכתוב בשמאל ויש לדחות דהיינו הך דמשני בשולט בשתי ידיו והדברים סתומים ובהגה"ה שם נדחק הש"י לפרש אבל הדברים פשוטים דבשבת דף ק"ג פריך הש"ס בשלמא אימין לחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך אר"י באטר יד שנו ותהוי שמאל דידיה כימין דעלמא ואשמאל לחייב אימין לא לחייב אלא אמר אביי בשולט בשתי ידיו וע"ז מקשה המרדכי דלמה לא משני כשהרגיל עצמו לעשות איטר וא"כ פשיטא דבשביל שהרגיל עצמו לעשות בשמאל לא נפקע ימין דידיה ממה שהיה וחייב על הימין משום שדרך כתיבה בכך ועל שמאל משום דהרגיל עצמו וע"כ דלא מקרי אטר ופטור על השמאל וע"ז דחי דיש לומר דהיינו דשני בשולט בשתי ידיו איברא דאכתי קשה דאכתי מה דחי המרדכי כיון דע"כ צ"ל דשולט בשתי ידיו והרגיל עצמו לעשות איטר הדין שוה א"כ גם לענין תפילין הדין כן וצריך לומר דיש חילוק בין תפילין לשבת דדוקא גבי שבת יש לו דין שולט בשתי ידיו דהוה דרך כתיבה משא"כ לענין תפילין הוה איטר גמור כיון שהרגיל עצמו בכך וכ"כ בספר ביאורי מרדכי בה"ק שם ובאמת שהדברים דחוקים דסוף סוף מה נ"מ בין תפילין לשבת דכל דהוה איטר א"כ גם בשבת לא לחייב רק אשמאל. אמנם לפענ"ד נראה עפ"י מה דאמרו בבכורות דף מ"ה ע"ב דהשולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין מר סבר כחישותא אתחלה בימינו ומר סבר בריותא אתחלה בשמאלו והרמב"ם פ"ח מהלכות ביאת מקדש הלי"א פסק כרבנן דכשר דבריאותא אתחלא בשמאלא ולפ"ז לא הוכחש הימין רק שבשמאל נתחדש בריאות יותר ומעתה בשלמא לענין שבת כיון דהרגיל עצמו לעשות כך הוה כשולט בשתי ידיו וא"כ ע"כ דבריאותא נתחדש לו בשמאל וא"כ עכ"פ הימין כדקאי קאי והשמאל נתחדש לו בריאות יותר ולכך חייב על שתיהן אבל בתפילין שפיר יש לומר כיון דעכ"פ אנן בעינן יד כהה וא"כ עכ"פ ימין דידיה יש בה תשות כח יותר מהשמאל דעכ"פ שמאל בריא יותר ולכך מניח בימינו. אברא דלפ"ז יקשה א"כ איך אמרו במנחות דף ל"ז בשולט בשתי ידיו דמניח בשמאל של כל אדם הא אנן בעינן יד כהה והיא קושיא נפלאה לשיטת הפוסקים דפסקו כר"א דהטעם משום יד כהה והרי הימין של כל אדם היא כהה אצלו. ומכאן ראיה ברורה לשיטת הפוסקים דס"ל דקי"ל כר"נ דיליף מוקשרתם וכתבתם וכתיבה בימין וא"כ כיון שתלוי בכתיבה וכל ששולט בשתי ידיו עכ"פ כותב בימין שלו ג"כ א"כ מה"ת נשנה מימין ושמאל של כל אדם וז"ב כשמש ולפ"ז מי שהרגיל עצמו לעשות איטר א"כ עיקר הכתיבה בשמאל א"כ שפיר מניח בימינו דהא ימין שלו כהה וגם כותב ועושה מעשיו בשמאלו וממנ"פ לכל הטעמים ימין שלו כשמאל של כל אדם וז"ב מאד: