שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ג (י״ד)

ובזה מיושב מה שדקדק הנוב"י דלאיזה צורך הביא הך דבין עומד ובין יושב ולא היה לו להקשות רק ממוטה ולפמ"ש עיקר הקושיא מהך דבין עומד ובין יושב ודו"ק. ובזה מיושב גם קושית הלח"מ למה לא פריך גם על הך מימרא דאמימר מהך דסמיכות הרגלים. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוה ידע דאינו לעכוב הך דדחיס רק דמקשה דכל דל"צ לגבי' עמידה כלל למה צריך לדחוס וע"ז חידש דמכל מקום צריך לדחוס ומטעם שכתבו הרא"ש והנימוק"י וכמ"ש למעלה ודו"ק היטב. עוד נראה לי דבר חדש במה שצריך למדחס לרגלו דהנה בדף ק"ב נסתפקו בהך דחלצה או משלף הוא זרוזי והיינו שתזרז להנעל ופשיט ליה דמשלף הוא מדכתיב מעל רגלו ולפ"ז כיון דמשמע זרוזי ומשמע משלפי כדאמר שם א"כ לגבי החליצה הוא משלף אבל לגבי היבם היא זרוזי דהיינו שידחוס רגלו בקרקע ולא יצא המנעל מעל רגלו וכמ"ש הנימוק"י דה"ט דדחיסה וא"כ נתקיים שניהם ומעתה זה שאמרו דצריך לדחוס. ובזה מיושב מה דאמרו החולץ דגם היבם צריך לחלוץ ולזרז עצמו שידחוס רגלו כדי שיהיה זרוזי ולכך לא מעכב הדחיסה דהא באמת עיקר הקפידא הי' שיהיה שליפה כדכתיב מעל רגלו אבל במסגי על לוחתא מעכב דאינו ראוי לבילה ועיין תוס' בכמה מקומות לענין ראוי לבילה דכל דהתורה כתבה למצוה ולא לעכוב שפיר צריך שיהיה עכ"פ ראוי לבילה וה"ה בכאן עיקר הקפידא היה למשלף כדכתיב מעל רגלו ורק מדכתיב לשון חליצה ולא כתיב בלשון שליפה כדכתיב ושלף נעלו וע"כ דחליצה ג"כ לשון זירוז הוא ולמצוה וז"ב בעיני כשמש. ובזה יש ליישב גם כן קושית התוס' דלגבי דידיה הוא בין עומד ובין יושב דכל דראוי לעמידה אין עמידה מעכבת אבל לגבי דידה דבעי שליפה ושליפה בודאי היא בעמידה ויש לפקפק בזה ועכ"פ הדברים ברורים דלא צריך שיהיה דחיס לכרעיה בעת השמטה מעל רגל דזה באמת שליפה וא"צ דחיסה רק בשביל דכתיב חליצה ומשמע זרוזי וא"כ די דיחוס רגלו בתחלת החליצה ולא בעת השמטה. עוד נראה לי דלכך אין צריך למדחס רגלו בעת השמטת המנעל דהא אי אפשר לדחוסי רגל או שתתיר היא אם לא שתגביה רגל מקודם ולא נתנה תורה למלאכי השרת שיצמצמו שבעת הגבהתה תיכף תתיר הרגל ולכך אמרו שתגביה רגלו מקודם ודו"ק. עוד נראה לי דתלוי בזה אם נימא דדחיסה לעכובא אז צריך לדחוס גם בעת גמר השמטת המנעל אבל אם דחיסה לא מעכבא כל שראוי לדחוס מכ"ש כשכבר דחס רק שלא דחס בעת גמר החליצה בודאי כשר והמהר"י מינץ יש לומר דאזל בשיטת הסוברים דדחיסה מעכבא ודו"ק היטב: