שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ו׳)

והנה בענין לאו שבכללות אמרתי לרשום במ"ש הטוש"ע ביו"ד סי' קט"ז סעיף וא"ו אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם וכו' שכל אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם וכתב הט"ז שם בטור כתב בזה בשם הרשב"א (צ"ל הרמב"ם כי כן כתוב בטור וכן הוא ברמב"ם סוף המ"א) מכין אותו מכת מרדות וא"ל למה לא יהיה חייב מלקות גמור נראה דהוה לאו שבכללות שדברים הרבה נכללו בו וכל לאו שבכללות אין לוקין עליו ודברי הט"ז תמוהים לפענ"ד דמלבד דלא שייך בזה לאו שבכללות דהא באמת כולל לכל דבר המשוקץ וכעין מ"ש התוס' במכות דף ח"י אף גם דכבר כתב הב"י טעם לדברי הרמב"ם דאפשר רבינו סובר דאינו רק אסמכתא בעלמא או דהוה כחצי שיעור דאינו לוקה ועיין מלמ"ל פי"ז ממ"א הכ"ז שתפס בפשיטות דהיא מדרבנן וכתבתי על הגליון דהב"י ביו"ד סי' קט"ז לחד תירוצא והט"ז שם תפסו דהוא מדאורייתא וכן נראה מהיראים מצוה קנ"א ומה שאני תמה ביותר שהרי הרב אומר כן בפירוש ומנו רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בספר המצות מצות ל"ת קע"ט ע"ש שחשב גם דברים המאוסים בכלל לא תשקצו אבל אינו חייב מלקות עליו לפי שפשטא דקרא הוא בשרץ לבד נכהו ע"ז מכת מרדות וא"כ מבואר שהוא מן התורה ומ"מ אינו לוקה ע"ז ומהתימה על הפר"ח שהביא בסי' קט"ז דברי רמב"ם אלו והבין מזה דבל תשקצו אינו רק מדרבנן והרי אדרבא מבואר להיפך מלשון רבינו. שוב נזכרתי שכבר עמד על מדוכה זו בתב"ש סי' י"ג ס"ק ב' ובמגן גבורים סי' צ"ב מבואר הרבה בזה וע"ש בתב"ש שעפ"י דבריו יש ליישב גם דברי הט"ז שכתב דהוה לאו שבכללות יעו"ש ודו"ק ולפענ"ד נראה דענין בל תשקצו הוא כמו מלאכת חוה"מ שמפורש בתורה ומסרו הדבר לחכמים וכמו הדר שכתב הר"ן דהכתוב מסרו לחכמים שאי אפשר לבאר ענין ההידור וכמו כן ענין בל תשקצו שתלוי בטבען ודעתן של בני אדם ויש מי שבטבעו אנינא דעתו ביותר ויש שהוא להיפך ויש דברים המאוסים לכל אדם ואי אפשר לבאר השיעור של השיקוץ והמאוס ע"כ נמסר לחכמים שכל דבר המאוס לרוב בני אדם אסור מן התורה וכל מה שהוא משוקץ לטבעו של אדם זה הוא אסור מדרבנן וא"כ שפיר אין לוקין דהכתוב מסרו לחכמים כנלפענ"ד ובזה יש ליישב הרבה קושיות של התב"ש שם ודו"ק היטב: