שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ה׳)

ובזה יש ליישב גם דברי רש"י מקושית כתב דברי אמת להגאון מהר"י בכר דוד ז"ל שהביא השעה"מ שם והיינו דרש"י ס"ל דאינו כולל כלל רק מצוה מיוחדת גבי טומאה ודו"ק. והנה הגיד לי תלמודי הנ"ל שראה בהגהות הב"ח שהאריך גם כן בדברי התוס' בריש פרק יש מותרות הנ"ל והעלה גם כן דגבי זונה וחללה שייך העשה דקדושים יהיו וע"ז הקשה הב"ח שם דא"כ באלמנה לכה"ג דאמרו בקידושין דף ע"ח דעשה אותה חללה בביאתו א"כ יש כאן בגמר ביאה משום חללה ושפיר איכא עשה דקדושים יהיו באלמנה לכה"ג ומה מקשה הש"ס ביבמות דף כ' וגם הא באמת באלמנה מן האירוסין מותר ליבם. והנה השבתי בזה לפום רהיטא דבאמת לשיטת הריב"א בתוס' חולין דף קמ"א הא דאין עשה דוחה עשה ול"ת הוא בשביל דאין עשה דוחה עשה דמה אולמא האי עשה מהאי עשה וכבר נודע מ"ש הנודע סוף ספרו מהד"ק דגם להיפך אי עשה ועשה אמרינן להיפך מה אולמא ולפ"ז באלמנה מן האירוסין דליכא עשה עד גמר ביאה וא"כ עד גמר ביאה אתי עשה ודחה ל"ת מה תאמר דגמר ביאה יש כאן עשה דזה אינו דשוב שייך להיפך מאי אולמא דלענין שיפרוש ולא יגמור ביאתו שוב איכא להיפך עשה דיבום ודוחה וא"צ לפרוש ושפיר דחה ל"ת דאלמנה מן האירוסין ודו"ק. הן אמת דאם נימא דביבמה קונה בהעראה כמ"ש הריטב"א והר"ן דאף בדעתו על גמר ביאה נמי קונה בהעראה א"כ שוב ליכא עשה דיבום בסוף ביאה ושוב יקשה קושית הב"ח אבל זה אינו דבאמת נימא דלא יגמור ביאתו וסגי לענין יבום ובלא"ה גוף הוכחת הריטב"א והר"ן היא דאל"כ יקשה באלמנה מן האירוסין הרי היא נעשית בעולת עצמו בסוף ביאה ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ העשה דחי דבתחלת ביאה ליכא אלא ל"ת בלבד ולפענ"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר שהדבר מוכרח דבאמת אף אם נימא דיבום קונה בתחלת ביאה עדיין קשה קושייתם מיבמה דכל הטעם דתחלת ביאה קונה משום דכבר זקוקה ועומדת ולפ"ז זהו ביבום כשר אבל אלמנה לכהן גדול דעכ"פ אינו יבום כשר ודאי עכ"פ לא מקריא זקוקה ועומדת שתקנה בתחלת היבום וא"כ עדיין יקשה קושית הריטב"א והר"ן וע"כ כמ"ש. שבתי וראיתי דמעיקרא אין כאן סתירה דגם הריטב"א והר"ן מודים דגם בגמר ביאה איכא עשה דיבום דבעינן להקים לאחיו שם רק שהקשו דשוב יש עשה ול"ת בגמר ביאה וא"כ עכ"פ דברי נכונים ודו"ק היטב: