שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ב (ג׳)

והנה ראיתי מה שרצית להסביר ענין צווי כולל דלכך אין בכלל עשה משום דאינו רק מזהר שיקיים מה שצוהו וכאומר לחברו הזהר לקיים מה שצוויתך הנה בחנם חרדת את כל החרדה הזאת דכבר מצינו גם בלאוין דבר זה דאין לוקין על לאו שבכללות דאין סברא שיהיה לאו כולל אף בחד ענין כמו זג וחרצן ונא ומבושל וצלי ואף דנחלקו שם אי חדא לקי ועיין פסחים דף מ"א ובב"מ דף קט"ז מכל מקום עכ"פ חזינן דאין סברא ללקות על לאו כולל וזה דנחלקו אי לקי אחדא היינו שכולל בחד ענין כל הלאוין שנפרטו כמו כי אם צלי אש שכולל שלא לאכול נא ומבושל וכדומה אבל בלאו שכולל כמה ענינים כמו לא תאכלו על הדם בזה כולי עלמא מודים דלא לקי כלל וא"כ ה"ה בעשה דכולל כל התורה זה אינו בא במנין וז"ב לפענ"ד ועיין שו"ת רשב"א ח"א סי' קמ"א וז"ב בדברי הרמב"ם. ולכאורה היה נראה לי דבר חדש לפמ"ש התוס' בע"ז דף ס"ו ד"ה כל דל"ח לאו שבכללות רק עלין ולולבין דמפקי מכל אשר יעשה מגפן היין וכן חי ומבושל בחמי טבריא דמפקינן מן כי אם צלי אש אבל היכא דהאיסור מפורש כל אחד לבדו כגון בכל איסורי דעלמא אי חזינן מהכא דמצטרפי לא חשיב לאו שבכללות (ודברי התוס' צ"ע דבפסחים שם לא כתבו כן) ולפ"ז שפיר יש לומר דכל התורה הוה עשה ול"ת דוהתקדשתם דכבר מפורש האיסור בכלל ופרט וע"ז אמר והתקדשתם כמו התם ל"ת כל תועבה מיהו יש לחלק דשם אינו רק מצרף להיות אכילה אחת אבל כאן שיהיה עשה נוספת זה לא מצינו. ובזה נראה לפענ"ד לבאר סברת הרמב"ן שכתב דוהתקדשתם הוא לטומאת שרצים ולא לעשה כולל והיינו דכיון דלא כתיב בקרא שום ענין צווי לעשות מסתבר דקאי על מה דכתיב לעיל מיניה וכעין שכתבו התוס' בב"מ דף קט"ו ע"ב ובפסחים שם דכי אם צלי אש דלא כתיב שום איסור מסתבד דקאי על נא ומבושל הקדום ע"ש וה"ה בזה. אברא דעדיין קשה דא"כ מהס"ד דהש"ס דקאי על ממזרת ונתינה דהא הוא לטומאת שרצים. אך נראה דסמכו על מ"ש רש"י ריש פרשת קדושים דכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם נמצא קדושה ומביא קרא דקדושים יהיו לאלהיהם האמור באמור ולפ"ז מסתבר ליה להש"ס דה"ה והתקדשתם אף דקאי על טומאת שרצים מכל מקום כיון דכתיב סתם והתקדשתם הוה העשה טפי לענין ערוה מכל התורה כלה. אברא דלפ"ז יקשה מה פריך הש"ס אי הכי כל התורה כולה נמי עשה ול"ת והא דוקא לענין ערוה שייך זאת ומעלתו רמז לזה שקשה מכאן על רש"י אך נראה דלפמ"ש התוס' במכות דף ח"י ד"ה וללקי משום ובשר בשדה טריפה דלא מקרי בשר בשדה לאו שבכללות לפי שכולל כל יוצא ולפ"ז היה נראה כיון דבכל התורה כולה שייך קדושה וכמ"ש במכילתא הובא ברמב"ם וברמב"ן שם ואנשי קודש תהיו לי כשהקב"ה מחדש מצוה לישראל הוא מוסיף להם קדושה והיינו כשישראל עושין מצוה אחת כל מצוה ומצוה מוספת להם קדושה וכמ"ש הרמב"ם שם א"כ שייך על כל התורה כלה ענין קדושה ושפיר יש לחשבו ולא הוה עשה כולל. אך נראה דלא דמי דשם כל שהוא יוצא אף שהוא בכמה דרכים מכל מקום יוצא מקרי ולוקה על ובשר בשדה שזה ענין איסור יוצא אבל כאן כבר יש על כל אחד עשה בפני עצמה ומה מוסיף בזה ועיקר הקדושה נוספת ע"י שמקיים המצוה ולכך לא בא במנין ולכך שפיר אמרו בש"ס א"ה כל התורה כולה נמי דאם אתה מחשב העשה דוהתקדשתם לענין ממזרת ונתינה אף שהיא עשה כוללת שהרי כל התורה הוה קדושה ובפרט טומאת שרצים דע"ז קאי ומכל מקום חשבת להו לעשה א"כ כל התורה נמי וע"כ דעל מה שלא לקי בפירוש אין לחשבו וז"ב. ומה שהבאת ראיה לדברי הרמב"ן מהא דאמרו בב"מ דף למ"ד גבי כהן והוא בבית הקברות דהוה עשה ול"ת ופירש"י ותוס' שם משום דכתיב קדושים יהיו והרי ביבמות שם רצו לומר דאלמנה לכה"ג מקרא דקדוש יהיו ובממזרת ונתינה מקרא דוהתקדשתם ודחי הש"ס א"ה כל התורה נמי אלמא דהדר ביה גם מקרא דקדושים יהיו גם כן כמבואר בסוגיא שם והרי כאן חשיב קרא דקדושים יהיו וע"כ דאף צווי הכולל לא קאי רק על מה דכתיב גביה וא"כ ה"ה והתקדשתם לא קאי רק על טומאת שרצים ולא קאי על שאר דברים ולא קשה קושית הש"ס דא"ה כל התורה נמי דבאמת לא חשבינן לעשה כלל דלא קאי רק על טומאת שרצים וקדושים יהיו חשיב עשה דקאי על כהנים דכתיב גבייהו. הנה לכאורה יפה הערת. ומ"ש דהרמב"ם סבר דהיכא דגלי הש"ס לחשוב הצווי הכולל חשבינן לא היכא דלא גלי הנה זה דחוק אבל לפענ"ד אינו קושיא כלל דקדושים יהיו אינו כולל לכל ישראל רק להכהנים שמצינו דאתרבאי לקדושה יתירה וכדאמרו בתמורה דף ד' וא"כ שוב שפיר לא הוה עשה כוללת רק לגבי טומאה דגלי קרא דהוה היפוך קדושת הכהנים אבל והתקדשתם דקאי על כל ישראל ולא נתברר ענין הקדושה על מה קאי זה מקרי צווי כולל ולא בא במנין וזה ברור כשמש. ומ"ש ליישב דברי התוס' שהקשו בב"מ שם ד"ה ה"א דאם כן אלמנה לכה"ג יהיה עשה דכתיב קדושים יהיו ותירצו דלא קאי עשה דקדושים יהיו כ"א אהך פרשה. וע"ז הקשית דהא ביבמות רצה באמת הש"ס לומר דהוה עשה בשביל קדושים יהיו ודחה הש"ס והתוס' החרישו מזה וע"ז כתבת דהש"ס לא דחה רק א"ה כל התורה נמי והיינו דהוה עשה כולל וע"ז קשיא להו לתוס' דא"כ אמאי חשבינן דקדושים יהיו לעשה לענין טומאה דהוא גם כן כולל וע"ז כתב דבאמת אינו כולל ולא קאי רק להך פרשה: