שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״א (ח׳)

והנה במה שהארכתי למעלה במה דאמר רבא בב"ב דף קמ"ב דרפויי מרפיא בידם הקנין ולא קנו בזה נראה לפענ"ד לבאר מה דאמר ר"ל ריש פרק החולץ דחליצת מעוברת ויבום מעוברת לא שמה חליצה ויבום אף דהפילה ולא אמרינן אגלאי מלתא למפרע והתוס' הקשו ע"ז דגבי ספיקות שקידש אחת משתי אחיות אמרינן שאם יבא אליהו ויאמר שזו קידש ועיין בנימוק"י ובמלמ"ל במה שהאריכו בזה אבל לפמ"ש אתי שפיר דבאמת נסתפק בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' א' אי הך כוונה דבעי בחליצה אי הוה כוונה מצוה או כוונת ההקנאות ומסיק דהוה כוונת ההקנאות ע"ש ואני מצאתי בירושלמי פ"ג ה"א ביבמות דנחלקו אי חליצה קנין או פטור ע"ש עכ"פ מבואר דהוה קנין וגם ביבום הוה גם כן קנין ומצוה ביחד ועכ"פ כל שהיה ספק אם היא מעוברת או לא לא שמיה קנין אף שנתברר לאח"כ שהפילה וז"ב. ומיושב קושית התוס' ודו"ק ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת: