שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״א (ו׳)

והנה אחר זמן רב בשנת ברית בליל ב' שבט יום היא"צ של זקני הגאון הצדיק מוהרמ"ז זצ"ל האבד"ק לבוב למדתי הלכות פסח עם תלמודיי והגיעני לסוגיא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו וארשום בקצרה כל אשר דברנו שם והנה אחד מהתלמידים נסתפק בהא דאמרו היכא דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע לא פליגי דאתי מלוה וטריף ופריק ומדרבנן כמ"ש רש"י דמדאורייתא א"צ לפדות כלל איך הדין אם הקדיש הלוה ואח"כ בהגיע הזמן של הפרעון לא אתי מלוה לטרוף שפרעו הלוה בד"א או במעות אם נימא דחל ההקדש למפרע ואף דבעת ההקדש היה ספק שמא יגבה המלוה מזה חל מידי דהוה אם המלוה מקדיש דלמ"ד למפרע גובה חל ההקדש אף שהיה ספק אולי יתן לו דמים אחרים ומכ"ש הלוה אף למ"ד למפרע הוא גובה דמכל מקום הוא יותר שלו משל המלוה דשלו הוא בעצם והמלוה אינו שלו ורק שעבוד ומה גם למ"ד מכאן ולהבא הוא גובה דודאי היא שלו או דלמא כיון דיש ספק שמא יבא ויגבה מזה לא חל ההקדש דמכל מקום לא היה ברשות הלוה דהם משועבדים להמלוה ואף למ"ד מכאן ולהבא הוא גובה מכל מקום אינו ברשותו בעת ההקדש והיא ספק מושכל. ואמרתי בזה דמועיל ההקדש והטעם דהא מיירי בהקדש דמים כמ"ש רש"י ותוס' כאן ובגיטין דף מ"ם דאל"כ חמץ והקדש מפקיע מידי שעבוד ולפ"ז כיון דהקדש דמים חל על זמן א"כ טרם כלות הזמן פרעון היה יכול להקדישו וחל ההקדש עד אותו זמן ואח"כ בהגיע הזמן יקחנו המלוה ואף למ"ד למפרע הוא גובה מכל מקום כל שלא הגיע הזמן יכול ההקדש להשתמש בו כמו הלוה בעצמו שפשיטא שיכול לקדש האשה ולצאת בו י"ח אתרוג אף שמשועבד להמלוה כל שלא הגיע הזמן א"כ שוב הוה של הלוה עדיין ויכול להקדישו ואח"כ באמת יצא דקדושת דמים ודאי יכול להקדיש עד הזמן ועיין בסי' רכ"א ביו"ד ובחבורי יד שאול שם הארכתי בזה וא"כ שוב חל ההקדש עד הזמן הזה ואח"כ בהגיע הזמן ולא פדה ודאי יכול להגבות מד"א וההקדש נשאר קיים כמו שהיה ולפ"ז בהקדש הגוף דלא נפקע בכדי היה חמור יותר ולא חל דשמא יבא המלוה לגבות ולא חל ההקדש אלא דהקדש הגוף מפקיע מידי שעבוד וא"כ ממילא בהקדש דמים דאינו מפקיע שוב חל ההקדש עד הזמן כן נראה לפענ"ד ברור. עוד אמרתי מה דמסיים הש"ס דרבא ס"ל כיון דיכול לסלוקי בזוזי הוא להורות דאף כשעשה אפותיקי מפורש דמכל מקום יכול לסלקו בזוזי כמ"ש הב"ח והש"ך בחו"מ סי' קי"ז ועיין מ"ש בגליון הש"ך שם א"כ שוב מכאן ולהבא הוא גובה ודו"ק: