שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״א (ד׳)

ובזה הן נסתר מחמתו דברי רבו הגאון החסיד ז"ל ודברי מעלתו. עוד ראיתי בדברי מעלתו הערה נכונה לכאורה דלפי מה דאמרו בב"ב דף קמ"ב דכל דרפוי מרפיא בידיה הקנין לא קנה וא"כ כאן כיון שיש ספק שמא יחזור ויפדה החמץ שוב לא שייך קנין דרפויי מרפיא בידיה והנה בראשית ההשקפה תמהתי דא"כ לפי זה כל שקונה בתנאי כך וכך לא יהיה מועיל הקנין דהו"ל קנין רפוי דאולי לא יתקיים התנאי או להיפך וזה לא מצינו ואדרבא ההיפוך מבואר בתלמוד ופוסקים וראיתי שמעלתו כתב שמצא כן בספר נתיבות המשפט בקונטרס התפיסה ועיינתי שם ומצאתי כן. אבל מה אעשה אם כי אני שארו הקרוב אליו בד"ת דכתיב בה אמת אין הולכין בתר רב וקרוב והוא מהנמנע אבל בעיקר קושייתו ל"ק דדוקא בהפקר שייך זאת דאין כאן מקנה רק שהקונים זוכין מן ההפקר וכל שרפויי מרפיא בידם לא קנו אבל במקנה וקונה אטו לא יוכלו לקנות על הספק ותנאי כך וכך והדברים ברורים לפענ"ד. הנה הארכתי בזה אף שלפענ"ד א"צ כלל לקנין חצר בכאן מכל מקום למען כבודו ולמען למודו הראיתי שראיתי דבריו וכתבתי פלפלת כ"ש. והנה מ"ש מעלתו בהיתר השני משום שהיה אנוס במכירה והביא דברי התשב"ץ סי' קצ"ט שהתיר באנוס וע"ז תמה מעלתו דבש"ע מבואר דאפילו באנוס אסור כבר זכיתי בה תחלה. אמנם תמהתי עליו למה לא העיר על שני גמגומים שראיתי בתשב"ץ שם שכתב שהיה במים ולא ביאר איזה מין תבואה היה שם והרי בחטים אסור אפילו בלא נתבקעו ובפרט בהיו במים מינח נייחו ועיין בסי' תס"ז וסתם הדברים וגם מ"ש שהיה אנוס באמת אסור באנוס גם כן דהא לא היה אנוס שלא יכול לבערו רק שלא היה לו שהות למכרו הזה מקרי אנוס הוא היה לו לבדוק מקודם ולבערו כמשפט ואם כוונתו כיון שהיה אוצר אין צריך לבדוק ועיין ברשב"א סי' עיי"ן ומיוחסות סי' קס"ח הרי מבואר בסי' תל"ו דכל זה לא מועיל ואסור להנות מאותן החטים לאחר פסח ואין לומר דהוה כספק חטים מחומצות דזה אינו דהא כאן ראה שהיה מים בע"פ וא"כ מסתמא נתחמץ וע"כ דברי התשב"ץ תמוהים והארכתי בזה בתשובה ואכ"מ. אך מה דהביא מעלתו בשם דברי שו"ת פ"מ /ח"ב סי' קסג/ דרצה להקל כל שהיה אנוס וביטל משום דבדרבנן לא קנסו שוגג אטו מזיד וע"ז פלפל בחכמה דהא כל דשייך חשש הערמה אף בדרבנן קנסו הנה לפענ"ד גוף דברי הרמב"ם שכתב אפילו שוגג או אנוס חתר ה"ה למצוא מקור והנה זה רבות בשנים כתבתי להרב אבד"ק גריידינג דלפענ"ד מקור הדברים היא דבכל מקום שעיקר הדבר שאסרו חז"ל היה בשביל קנס אף בשוגג ואנוס קנסו ועיין ברמב"ם פי"ד מהלכות תפלה לענין כהן שעבד ע"ז דאף שוגג או אנוס פסול משום דהוה קנס ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ סי' י"ג שכתב מקורו מהא דאמרו בע"ז דף נ"ב דאף בכלים דלאו בני דעה קנסו מכ"ש שוגג ואנוס ועיין ברמב"ם פ"ד מהלכות מתנות עניים לענין עבר והגדיש דאף שוגג או אנוס קנסו והיא מהירושלמי ועיין בשבת דף ל"ח ואף דבנתבשל כ"צ לא אסור בשכח היינו משום אבעיא אם רצו לקנוס אף בזה וא"כ הוה ספיקא דרבנן ולקולא וגם שם כל שנתבשל כ"צ אין שייך לקנוס כ"כ דבעינן מלאכת מחשבת וזה א"צ לו כ"כ. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש הירושלמי דאסרו משום הערמה וקשה ת"ל דלא קיים מצות ביעור ולפמ"ש יש לומר דנ"מ בשוגג ואנוס דאינו רק משום קנס וא"כ כל שבטלו לא שייך קנס ושוב מהראוי להיות מותר ולכך תלה הירושלמי משום הערמה ולפמ"ש מעלתו צריך הירושלמי לטעם הערמה דאל"כ בדרבנן לא שייך לקנוס שוגג אטו מזיד ולכך תלה הטעם בהערמה. וגם בהיתר השלישי משום הפקעת הלואתו כתב מעלתו דהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אם דרך מקח מותר להפקיע הלוואתו דהו"ל גזל והאריך בזה וכבר כתבתי דכאן אף למ"ד גזל עכו"ם אסור בכאן מותר דאין כאן גזל לגבי עכו"ם דלגבי דידיה מותר הוא וע"כ לדינא יפה הורה מעלתו דא"צ לפדותו ולבערו ויאמין לי מעלתו כי יש לי ת"ל על כל קוץ וקוץ תילי תילין אלא שטרדותי רבו ואי אפשר לי לחפשם כי אם מעט אומר הבא מן החדש כתבתי היום יצאתי והיום באתי. והנה מ"ש מעלתו כי כתב לי בחורף העבר שני מכתבים ולא השבתי הנה לא הגיעני דבר ולא חצי דבר והאומנם אנכי נאחז בסבך הטרדות בכל עת בכ"ז חלילה לי מלמנוע בר אם רב ואם מעט כפי העת והזמן ויסלח לעיין בדברי המעטים אקוה כי ימצא נופש ולא באתי במרובה כראוי לפלפולו הנחמד כדבר האמור בשכבר כי לא נתנני העת וגם כי כל הענין ישן נושן ולא אכחד קושט דברי אמת כי תמהני על מעלתו כי מרבה לחקור ולפלפל בדברי האחרונים והלא טובה צפרנן של ראשונים וד' נתן לו לב לדעת ולהבין וד' יברכהו בשלום וישכון בטח על התורה והעבודה וד' יריק עליו מעון הברכות ושפעת טל ההצלחות כאוות נפשו ונפש הדו"ש באהבה: