שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״א (ג׳)

איברא דצריך ביאור בהא דאמרו בירושלמי פ"ב דקידושין מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ר"ח בשם ר"ז לפי שאין דמיהן אר"ח זאת אומרת שמקדשין בגזילה ולפמ"ש ע"כ א"ה מסתמא מכר לעכו"ם א"כ שוב ל"ש גזל וכמ"ש. הנה מלבד דהמעיין במלמ"ל פ"ה מאישות ה"ז ימצא דמיירי במכר לישראל דבעכו"ם לא שייך כ"כ לפי שאין דמיהן אלא אף גם דמיירי בעכו"ם מכל מקום המעות שקבל אינו שלו ואף דגזל עכו"ם מותר אבל הוא אינו שלו וכמ"ש היראים הובא במג"א סי' תרל"ז דאף דג"נ מותר מכל מקום שלכם לא מקרי וא"כ עכ"פ מקדש בגזילה אבל כאן כל דלא גזלו שוב א"צ לפדותו ולבערו ראה זה חדש הוא. והנה מעלתו הביא בשם רבו הגאון ז"ל מ"ש בטעם הרמב"ם דאם אמר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר שלשים יום דל"ק אף בעומדת בחצרו וע"ז אמר הטעם משום דשיטת הרשב"ם הובא בט"ז חו"מ סי' קפ"ט דחצר הנפקד קנוי להמפקיד ולכך אם היה הפקדון מונח אצל הנפקד לא מצי לקנותו אח"כ דהא הו"ל רשות המפקיד ולפ"ז גם כאן כיון דעד שלשים יום נעשה כפקדון דהא עדיין של מוכר הוא ושוב לא קנה ליה חצרו עכ"ד. ובאמת שדבר חכמה אמר. אבל אחר העיון הדבר כמעט אי אפשר לאמרו ומקודם נעיין בדברי הט"ז עצמו דכיון שרצה לקנותו כעת הרי חצרו וקנייתו באין כאחת וניהו דהוה מקודם רשותו של הנפקד היינו משום שזה הקנה לו רשותו כדי שיהיה לצורך הפקדון וכל שקנהו חוזר לו רשותו ואף לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' קצ"ח וסי' ר"ב דבעינן שישכיר לו החצר מקודם דאל"כ לא מועיל באמת שדברי הש"ך תמוהים דהא אמרינן חצרה וגיטה באין כאחד וכמו דגטו וידו באין כאחד וכבר תמהו בזה עליו כל האחרונים ובתשובה כתבתי בזה דברים רבים אבל לפענ"ד דברי הש"ך פשוטים דדוקא שם בגיטין דידו של עבד היה שלו טרם שנקנה לרבו וכמו כן חצרה טרם שנשאת ואח"כ בא להבעל והאדון א"כ כל שמסלק האדון והבעל רשותו ממילא נעשה ידו וחצרה כאשר היו מקדם ושפיר קנו להגט ולא מקרי בא כאחת דאין כאן רק סילוק המעכב הרשות והיד וכל שהוסר המונע שב החצר והיד למקומם כאשר היה אבל הש"ך מיירי שרוצה לקנות כעת החצר והמתנה כאחת ל"מ ולפ"ז דברי הט"ז תמוהים דשם היה רשותו מכבר רק שע"י שהופקד בידו החפץ נעשה רשותו של המפקיד וכל שהוסר הרשות של המפקיד ונסתלק ממילא נשאר רשותו של הנפקד והלוקח למקומו כאשר היה ועיין קצה"ח סי' קפ"ט מ"ש ליישב תמיהת המהרי"ט שהקשה על הרשב"ם דגיטו וחצרו באין כאחד וזה לא שייך כאן בדברי הט"ז וע"כ נראה ברור דהט"ז באמת כתב תחלה דמיירי שזה רוצה לקנות עצמו שלא בידיעת המפקיד וע"ז כתב תחלה דל"מ שאין כאן מי שהקנה לו וע"ז כתב בתירוצו השני דאף דנימא דגילוי דעת של המפקיד מועיל וכבר גילה דעתו שרוצה למכור בסך הלז ע"ז כתב דמכל מקום עדיין היא ברשות המפקיד ולא נסתלק הרשות בגלוי דעת לבד כן נראה לפענ"ד אבל פשטת דברי הט"ז א"א להולמן כלל: