שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״א (ב׳)

והנה מעלתו כתב דמה ששם החפצים בשומת הקרייזאמט הוה כאלו מכר לו החפצים והוה כמו שאמר מעכשיו אם לא באתי יהיה שלך למפרע וכל שלא בא ופדה הוא שלו למפרע אלא שהתחיל לפלפל הא לא היה כאן משיכה ולא כסף ובמה קנה האדון והביא דברי הר"י מגא"ש דמשכנו שלח בשעת הלואתו לא מקרי משיכה כיון שאינו קונה גוף הדבר ודברי הקצה"ח סי' ע"ב דהא דנכרי שהלוה לישראל על חמצו דקנה מדר"י הוא משום דכל דליכא משיכה קנה בכסף וע"ז אמר דכאן דליכא כסף דהוא שלא בשעת הלואתו לא קנה משכון כלל ואני לא באתי לידי מדה זו. ולפענ"ד אין מקום לפלפולו דהא בלא"ה עכו"ם מישראל לא קנה משכון ורק בהרהינו אצלו דהו"ל כאלו היא ברשותו וכדמסיק הש"ס בפסחים דף ל"א וא"כ הרי ע"כ לא קני מתורת משכון כי אם בתורת מכירה וכיון דכאן הו"ל מכירה גמורה דשם בשומת הקרייזאמט ונקנה לו למפרע שוב הו"ל כסף ממש וכגוביינא דב"ד מדינא דמלכותא וגם הוא בעצמו כתב כן דזה מקרי מכירה וא"כ היינו הך דהרהינו אצלו ממש וז"ב כשמש. וגם דברי הקצה"ח לכאורה תמוהים דהקשה היאך קנה הנכרי המשכון מדר"י הא לא שייך משיכה דהרי באמת ל"ק רק בהרהינו אצלו וצ"ל דקאי על תחלת הסוגיא דאמר דלאביי קנה אף בלא הרהינו משום דלמפרע הוא גובה והרי עכ"פ לא היה רק משכון ומשכון לא קני ואף בשעת הלואה רק מתורת כסף ובנכרי לא שייך כסף דקונה במשיכה וע"ז הוצרך לחדש דבאין משיכה גם עכו"ם קנה בכסף אבל לא היה צריך לזה דאביי ס"ל בבכורות דף י"ג לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכסף וא"כ עכו"ם קונה בכסף ועיין צל"ח שהאריך בזה ודברי הקצה"ח צ"ע ודבריו שוב ליתא. ובזה היה מקום להאריך בסוגיא שם ואכ"מ. והנה מעלתו רוצה לחדש דקנה ע"י חצר ואף דחצר אינו קונה בעכו"ם הא הגאון בעל מק"ח חידש דבחמץ יכול לקנות עכו"ם בחצר דכיון דמטי עידן איסורא אייאושי קא מייאש א"כ שוב קונה מתורת חצר ובהפקר חצר מתורת יד אתרבאי וקני אף בעכו"ם. והנה באמת דבר גדול דיבר ש"ב המק"ח. אך לפענ"ד היה נראה דבנדון דידן לא שייך זאת ונפנלו ברבבוותא דהנה הסמ"ע סי' רמ"ה ס"ק ח"י והט"ז נחלקו אם במלוה ע"פ יכול להפקיר כשאין לו לשלם רק מזה דהו"ל כמזיק בידים ע"ש וא"כ כאן דא"ל אם לא אביא לך מעות עד הזמן פלוני יוחלטו החפצים להאדון א"כ כל זמן דהוא מחוסר ממונא הו"ל מכירה גמורה רק שבידו לפדותו אח"כ וא"כ אין ביד הישראל להפקיר ממונו של זה כיון דאם לא יביא המעות יהי' החפצים שלו למפרע ולפענ"ד יש לומר דגם הסמ"ע מודה בזה דע"כ לא כתב הסמ"ע ס"ק ח"י דבעינן מלוה בשטר היינו משום דאל"כ לא מבורר החוב וגם בחוב שלא הגיע זמנו להפרע ומכאן ולהבא גובה וגם שם לא בא ליד המקבל מתנה א"כ יש לומר דיכול לומר איני רוצה בה לזכות דבר חדש ונעשה הפקר אבל כאן שכבר זכה האדון ושם אותם בשומת השמאים והוה מכירה למפרע ואיך יוכל הלה להפקיר דבר שאינו שלו וז"ב כשמש וכיון שכן שוב לא יוכל האדון לזכות מתורת הפקר ואף דמעלתו הולך לשיטתו דל"מ המכירה מכל מקום עכ"פ הוא ממושכן בידו ואיך יוכל להפקיר ולהפקיע זכותו של זה וא"כ שוב לא נעשה הפקר ולא יוכל האדון לקנות מטעם חצר וא"ל דאכתי הוה הפקרא דמלכא דמצ' איסור תורה על החמץ נעשה הפקר דזה אינו דכל שזה אינו יכול להפקירו לכל ולאותו אדון אינו נאסר שפיר הוה משכון שלו ואין בכח להפקירו וכל דאין בידו להפקירו לא יצא מרשותו ומזה יש לדון דל"מ ביטול שלו כלל בזה דהא יש להאדון זכות ע"ז ולמפרע יהיה שלו ויש להאריך בזה בסוגיא דזה הנ"מ בין אביי לרבא. ובזה יש ליישב דברי הרא"ש התמוהים בסוגיא שם כמ"ש הפ"מ בתשובה ח"א סי' מ"ד ע"ש ואכ"מ להאריך. אמנם יש לומר דכיון דהפקעת הלואתו מותר א"כ כאן שוב יוכל להפקירו דכל טעמו של הט"ז שם דאין יכול להפקיע זכותו של זה והו"ל כמזיקו בידים הא ג"נ מותר ומכ"ש הפקעת הלוואתו וא"כ שוב הוא יכול להפקיר אך לפ"ז שוב בלא"ה מותר כמ"ש מעלתו דהפקעת הלואתו שרי וא"צ לפדות אמת דמעלתו לא הרגיש בדברי המג"א סי' תמ"א ס"ק ב' באם לא אמר ליה מעכשיו אם מחוייב לפדותו מן העכו"ם ולבערו דאל"כ הו"ל פורע חובו בא"ה ע"ש שנסתפק בזה אבל באמת לפענ"ד אין כאן פורע חובו בא"ה דהפקעת הלואתו שרי כל דליכא חילול השם בדבר וכאן ליכא חילול השם דלהנכרי באמת שוה הרבה ודברי המג"א צ"ע ועיין במק"ח שם שדחה מטעם אחר דברי המג"א ואני הארכתי למענית דבמחכת"ה נעלם ממנו דברי הר"ן בנדרים דף מ"ז ובקדמונים בשטה מקובצת בב"ק דף ק"ט וכתבתי בזה תשובה ארוכה ואכ"מ עכ"פ מצד הפקעת הלואה שרי ואני מוסיף בזה דבר חדש דלפענ"ד אף אם נימא דגזל עכו"ם אסור שרי כאן דהרי כבר נודע קושית המהרש"ל ביש"ש דהיאך אפשר דג"נ אסור מה"ת והא התורה לישראל נאמרה וכתב זקני הגאון הח"ץ ז"ל סי' כ"ו דלק"מ דמה שאסרה התורה ג"נ לא בשבילם רק שלא נקנה בלבותינו מדת האכזריות ולטעת בלבנו אהבה וחמלה והארכתי בדבריו הקדושים בכמה וכמה תשובות לא עת האסף פה ולפ"ז כאן דלהעכו"ם אינו אסור וא"כ העכו"ם יקח לו דברים השווים כסף ממש ורק שלישראל אסור והוא פורע חובו מא"ה א"כ הא מצד העכו"ם אינו עושה לו עול ולא שייך משום ג"נ. ובזה דנתי על דברתי הנ"ל ג"כ ודו"ק היטב: