שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״כ (ח׳)

ובזה יישב דברי הסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ס"ב שכתב דהסמ"ע לא ס"ל כהמרדכי והקשה הש"ך דמהיכן דייק זאת הא כמו שפירש המרדכי דברי הש"ס כן יש לפרש דברי הרמב"ם ואמר דלפמ"ש הכ"מ פי"ב מעדות דהרמב"ם ס"ל דמשום לפ"ע לא מפסל לעדות א"כ שוב יקשה להרמב"ם מה פריך הש"ס והאמר רבא לוה ברבית פסול לעדות הא להמרדכי מיירי שלא נתן וכל שלא נתן אינו עובר בלא תשיך ומשום לפ"ע לא מפסל ואף דבחימוד ממון דעת הסמ"ע דעוברים על לפ"ע ופסול אף להרמב"ם וגם בלוה שייך חימוד ממון כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ק"ס זה אינו דמכל מקום הלוה לא עשה בשביל חימוד ממון ועיין תוס' ב"ק דף למ"ד ובסמ"ע סי' נ"ב ס"ק ב' וא"כ דברי הסמ"ע נכונים. הנה בדברי הסמ"ע היטב אשר דיבר אבל מה שהוסיף לומר דפסולים לעדות לפענ"ד נראה דכיון דלא נפסלו אז בשעה שראו שהשליח נתן לה הגט דאז לא היו עדים אחרים וגם לא ידע איש זולת השליח והעדים ואינם נאמנים זה ע"ז שכלם פסולים וא"כ אימתי נפסלים רק בשעה שהעידו לפני הב"ד וא"כ עכ"פ לאותו עדות כשרים ונפסלים מכאן ולהבא כמ"ש הקצה"ח סי' נ"ב ועכ"פ רשע שאינו של חמס מקרי דהא מה שנוטלים שכר אינם נפסלים ואינם גזלנים והוא רוצה ליתן והם עשו שליחותם ורק שעבר על לפ"ע וזה אינו רשע דחמס ובאמת בהך דפריך והא אמר רבא לוה ברבית פסול צריך ביאור דרבא בעי רשע דחמס וכמדומה שכן הקשה בט"ז חו"מ סי' ל"ד ולא נפניתי כעת לעיין בזה. ומ"ש מעלתו כיון דהגט היה בכליו של בעל וכליו הוא מטעם חצר וא"כ לא יצא הגט מתוך רשותו של הבעל וכליו של מוכר ברשות לוקח לא קני כמבואר בחו"מ סי' ר' ואהע"ז סי' קל"ט אבל זה אינו דמטעם משיכה קונה ואף שלא ידעה הא אף בלי כוונה קונה. ומ"ש כיון דהבעל עושה איסור עי"ז אמרינן דלא רצתה לקנות כדי שהבעל לא יעבור וכעין שכתב בשו"ת מהר"ם מינץ סי' פ"ב הנה באמת לא דמי לשם דאטו היא ידעה שזה עושה עבירה וגם בלא"ה הכלי לא רצתה לקנות כלל רק להשים בתוכו יי"ש אמנם כ"ז אינו דבגט א"צ שתקנה כלל רק שכל שבא לידה סגי ועיין קצה"ח סי' ר'. אך בגוף הדין כבר נודע דהגט בע"כ ע"י שליח הגט בטל כמ"ש הנוב"י והארכתי בזה למעלה וגם יפה כתב מעלתו כיון שהעד השני שהיה בהגט ולא העיד בפני ב"ד יצא עליו קול שבא על אשת איש והוליד ממנה ממזר ומבואר בסי' ל"ז דהחשוד על העריות פסול להעיד לאשה וא"כ שוב הו"ל נמצא אחד מהא קרוב או פסול ומבטל כל העדות הנה אם נימא דחשוד על העריות דפסול לעדות אשה אינו רק דרבנן ודעת הכנה"ג דבפסול דרבנן לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול ואף לפמ"ש התומים ס"ס ל"ו דכל שהוא פסול גמור דרבנן נפסלו כל העדים מכל מקום הא כל הטעם דחשוד לעריות פסול לעדות אשה אינו רק דרבנן הוא משום דלכל עדות כשר רק לעדות אשה חשו חז"ל וא"כ אינו פסול גמור ואינו מבטל העדות וגם בע"מ בפסול דרבנן אינו פסול הגט דאף דצריך גם ע"מ מכל מקום מן התורה הם כשרים ודו"ק: