שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״כ (ז׳)

והנה בשנת תרי"ג ג' תצא עשרה באלול הביא אלי הרב המופלג מו"ה בעריש נ"י חתן הרב ד"ק טשעריטץ שו"ת בענין זה שאחד שכר עדים ושליח והלכו להאשה לכפר אחד שהאשה מתגוררת שם והשליח נתן הגט בתוך באנקלע שמחזיקים בו יי"ש ואמר לאשה הלזו תן לי קוואטיריל יי"ש לתוך הבאנקלע והאשה לקחה הבאנקלע והחזירה לו תיכף ואמרה לו לך לגיסתי והיא תתן לך יי"ש והשליח והעדים מעידים שהשליח אמר בלחש להעדים אתם עדיי והעדים אמרו בלחש בפנ"כ ובפנ"ח והלכו להם תיכף והלכו ל"ק טשעריטץ ושלחו לה שליח שתדע שבתוך הבנקלע היה גט ובא השליח ועד אחד לפני הב"ד ד"ק טשעריטץ והעידו כן והאשה מכחשת שהיא לא רצתה לקבל כלל הבאנקלע מידם שכבר הזהירו אותה לבלתי לקבל שום דבר מיד איש כי אולי גט הוא והנה הגט אי אפשר להוציא מהבאנקלע והצריכו לשבור הפה ויצא הגט והנה המופלג מוהר"ב הנ"ל האריך מכמה טעמים לפסול הגט והנה מ"ש דצריכה האשה שתדע בעת הגירושין שהוא גט והביא הך דגיטין דף ע"ח בא"ל כנסי ש"ח זה וכו' עד שיאמר לה הא גיטך והתוס' כתבו שצריכין שיגידו לה שתדע שהיא מגורשת והאריך בזה מהך דיבמות דף קי"ב דבעינן שיהיה לה יד לקבל הגט ותהא יכולה לשמור גיטה אלמא דצריכה לדעת שהוא גט ותהא משמרתו. הנה כל האריכות הוא ללא צורך ולכתחילה בודאי צריכה שתדע שזה גיטה אבל אף שלא ידעה כל שהגיע לידה היא מגורשת דהיא מתגרשת בע"כ ומה דבעי שתהיה יכולה לשמור גטה היינו דאל"כ אינה בת קבלת הגט אבל כל שהיא יודעת לשמור גיטה ויש לה דעת לשמור גיטה בזה אף שא"י שזה גיטה אפ"ה מגורשת וכל הפלפול הוא רק מצד הבעל שזה צריך לכוין לגרש וכן מבואר בהדיא בגיטין דף י"ח שאף באמר הרי"ז גיטך ונטלתו וזרקתו לאור ואח"כ אמר שטר פסים היה מגורשת ולא כל הימנו לאסרה אלמא דלא צריכה שתדע שזה גט רק כל שהוא גט באמת אף שלא קראתו ולא ראתה כלל והעדים לא ראו כלל הגט רק שעמדו בעת שנתן לה הוה גט ואף דשם א"ל שהוא גט הא היא עכ"פ לא ראתה ולא ידעה אפ"ה די בזה כל שהוא מכוין לגרש וכן מבואר שם במעשה דזרק לה גיטא לדביתהו לביני דני ואשתכח מזוזה או שנתן לה ס"ת ויהיב לה ורצו לחוש למי מילין אלמא דהעיקר תלוי בדידיה וכן מבואר בסי' קל"ה וכן מבואר בבעל המאור ויפה כתב הב"ש שהתוס' חלקו על בעל המאור ומעלתו האריך להשוותם ולפמ"ש נסתרו כל דבריו דהבעל המאור ביאר בהדיא דא"צ שתדע כלל אף לכתחלה שזה גט ועיקר הגט תלוי בבעל והתוס' דעתם דלכתחילה צריכה שתדע שזה גיטה אבל שפסול עי"ז זה אי אפשר כלל ולחנם טרח מעלתו ואף דהרמ"א כתב ובלבד שתדע האשה שזה גיטה באמת הב"ש חולק ע"ז ואף להרמ"א הוא רק שאל"כ יוכל הבעל לערער שלא היה גט אבל מצד האשה א"צ לדעת כלל רק שכל שעמדו העדים בעת שנתן לה הגט והוא אמר בלחש הרי זה גיטך סגי וז"פ והאריכות למותר ומכ"ש לפסול הגט בשביל זה. ומ"ש לפסול הגט בשביל שהעדים תובעים ממנו מעות בעבור הגט וא"כ הם נוגעים בעדותם שאם לא יאמרו כן שגרש לפניהם לא יקבלו המעות. הנה נוגע לא שייך בזה דהא החשש הוא שמא משקרים כמ"ש הסמ"ע סי' ל"ז וא"כ כאן שתובעין אותו שכר בעבור שהעידו וממנ"פ אם לא העידו אמת ולא שלחם כלל ולא שכרם לעדות אין מגיע להם שכר ואם אמת העידו ששכר והלכו בשליחתו ועשו כאשר צוום שוב הדבר אמת וגם כאן גם האשה אמרה שרצו ליתן לה הבאנקלע והיא לא קבלה אבל הם עשו שליחותם. ומשום נוטל שכר כדי להעיד לא שייך בזה שאינם מצווים ללכת ולראות העדות כמבואר בחו"מ בסי' ל"ד. ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דמבואר באהע"ז סי' ק"ל דהעדים מותרים לקחת שכר חתימה על גט שהרי מפסידם שאסורים לישא האשה אלמא כל שמפסידים בזה לא חייבה התורה שיעידו לחבירם ויפסידו לנפשם וא"כ כאן באמת כיון שהיה גט בע"כ עכ"פ מפסידים לעצמם ול"מ אם נימא דנפסלים בגט בע"כ כמ"ש הנוב"י באורך וכאשר הארכתי למעלה להרב מ"ק פמאהרין א"כ פשיטא דעכ"פ אינם מחיובים להיות בעדות כזאת ולהעיד ע"ז ושפיר מצו לקחת שכר ומ"ש לפסול הגט דל"מ לפמ"ש הנוב"י דהשליח והעדים עוברים על חרגמ"ה א"כ אין אדם משים עצמו רשע ואינם נאמנים כלל להעיד כן אלא אף אם נימא דאינם שייכים לחרגמ"ה מכל מקום לפ"ע עוברים ופסולים לעדות כמ"ש המלמ"ל פ"ד ממלוה דמה דאמרו והא רבא הוא דאמר לוה בריבית פסול לעדות היינו משום לפ"ע דהא משום לא תשיך כל שלא נתן הרווחים כמ"ש המרדכי שם דמיירי כן א"כ לא עבר על לא תשיך וע"כ משום לפ"ע פסולים ע"ש וא"כ גם כאן עוברים משום לפ"ע: