שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״כ (ו׳)

והנה מ"ש הרב הגאון מוהרש"ק נ"י כי יש לתלות שלא גרש בלב שלם ואף דבאונס שגירש לא אמרינן דלא גירש בלב שלם היינו משום דרוצה לקיים העשה דולו תהיה לאשה וחושב שמותר לעבור כדי לקיים העשה כמו במשהה חמץ ע"מ לבערו ואף דלא קי"ל כן מכל מקום הוא חושב כן ולא משמע לאנשי לאיסור הנה מלבד כי זר גוף הסברא אבל אני תמה דאיך אפשר להעלות המדומה כזה דא"כ בכהן שגירש דאמרינן דלוקה ואינו מחזיר נימא דלא גרש בלב שלם וע"כ דפטומי מילי נינהו. והנה מ"ש מעלתו בשם הלחם רב באם נשבע שלא לגרש שכתב וז"ל ועוד אני אומר בכה"ג שנשבע שלא יתן גט מרצונו פעם אחת אפילו גבי מכירה ל"מ כל הביטולים אם לא התירו לו השבועה דע"כ לא אמרו הני רבבוותא דמהני כשביטל המודעא אלא היכא דלא נשבע אבל אם נשבע קודם שלא יתן או ימכור מרצונו ודאי חזקה דאין עובר על שבועתו ולא גמר ומקני עכ"ל והנה באמת שאין לי ספר לחם רב לעיין בו אלא כפי מה שהעתיק לשונו ובאמת הדברים תמוהים דאף דנימא דעיקר השבועה היה שלא יגרש מרצונו וכל שאין מגרש ברצונו אינו עובר על השבועה זהו באמת תמוה דעיקר התכלית של השבועה היה שלא יגרש וכל שמגרש אף שלא היה ברצונו אבל על גוף הגירושין לא כפו אותו אכתי עבר על השבועה ועיין בבדק הבית בחו"מ סי' ר"ה ובש"ך ס"ק ה' ו' ובשיטה מקובצת ב"מ דף ס"א בד"ה שכן ע"ש שכ"כ בשם הריטב"א ודו"ק היטב ועכ"פ אף לדברי הלחם רב זה דוקא כשנשבע שלא יתן מרצונו אבל כל שנשבע סתם שלא יגרש בודאי עובר על השבועה אף שאינו מגרש ברצון וז"פ: