שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״כ (ד׳)

והנה המכתב נכתב יום ה' תזריע ובא אתמול ולא ידעתי למה נתאחר עד כה והנה ראיתי אח"כ כי מן השמים נתעכב עד כה כי היום בא מוהר"מ הנ"ל לביתי בעת אשר למדתי עם תלמודיי המופלגים יחיו והנה מעיד אני עלי שמים וארץ גם כל תלמודיי שהיו אצלי יעידון ויגידון כי לא בסתר דברתי עמו כי אם לפניהם ושאלתי איך היה המעשה והראני מ"ש אצלו וז"ל אשה שילדה בחמשה חדשים מקוטעים אחר הנשואין וולד גמור שהיה חי כמה ימים וגם אח"כ אגלאי בהתי' שסורה רע פרוצה ביותר ודיימא מעלמא קלא דלא פסיק שהיא גומר בת דבלים ומפני זה וגם כי היא רעה בדיעותיה שלחה הבעל מביתו ויצאה ושכרה לעצמה כפר ומתייחדת עם עכו"ם כי רובא דרובא לנה בלי שומר ולנים אצלה גוים מהכפר אשר דיימה מהם והבעל רוצה לפטור אותה בגט והיא אינה רוצה ועוד עבידא דגזמה שתרחיק נדוד ובא הבעל ובקש שיסדרו להגט לשלוח לה ע"י שליח שלא מדעתה וע"ז העלה כיון דבנדון דידן מצוה לגרשה אין בזה משום חרגמ"ה זהו תורף דבריו ושאלתיו אם גבה עדות בב"ד והשיב אין אלא שלא כתבו על הנייר ושאלתיו אם היתה בפניו והשיבני שלא היתה בפניו ואמרתי לו שהרא"ש בתשובה כלל מ"ו חרה אפו על שגבו עדות שלא בפני' וכתב שהם ע"ה ורשעים והשיב שיש לו פלפול בזה ודברתי אתו קשות ורכות ויעשה למען ד' ותורתו שלא יתחלל למען לא יתן יד לפושעים שיפרצו בחרגמ"ה ואמר שכל מה שיצא מפי לא יתנגד לזה ויסכים גם כן שיגרש פעם אחרת ואני אמרתי שיתן לי זאת בכתב בח"ת ובתחלה רצה ליתן לי כתב שמסכים כפי הנוסח השאלה שנכתב לי כמו שהעתקתי למעלה גם הוא יסכים שצריכה גט אחר אבל לקח הקסת ורצה לכתוב כדברים האלה ואני גערתי בו ודברתי על לבו שלא יתן מקום מחלוקת ולא רצה וכהנה היו דברים רבים אשר לא אוכל לזכרם אבל זאת הגיד בפני כל תלמודיי ועד בשחק נאמן ודי בו עדות שכן היה וגם הבטיחני שלא יפצה פה עוד לערער ע"ז והנה עיני ראו ועיניכם הרואות כי כמעט היה בהשגחה שנתעכב המכתב על הב"ד עד בואו אצלי שאוכל לכתוב הדברים ברורים שהגט בטל ועלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה וגם הוא תבר לגזיזיה ואח"כ נתתי אל לבי והבנתי שרצה להטעות עיני הרואים בנוסח שאלתו שזה שסיפר שילדה בחמשה חדשים לנשואיה לא היה כעת רק בעת הנשואין עם בעלה ומאז והלאה לא נשמע עליה שום שם רע ומה שאמר הבעל ששכרה כפר ומתיחדת עם עכו"ם ע"ז אינו נאמן ולא היה עדים על זה ואדרבא מעלתו כתב שהיה ע"א עמה והוא לא הזכיר מזה דבר ע"כ הדבר ברור דהגט בטל ומבוטל כחרס והנה בקושית הפ"י בגיטין דף צ' דהא אצטריך כל ימיו לנתוקי לעשה נראה לפענ"ד הדבר ברור דלפמ"ש התוס' בתמורה דלכך בכהן לוקה ואינו מחזיר אף דאי עבד ל"מ משום דאתקש גירושין למיתה ולפ"ז נראה לי ברור דע"כ יכול לגרש בלי עדות דבר וא"כ כיון דכל גירושין מוציא כמו מיתה רק באונס גלתה התורה כל ימיו אבל מ"מ אמרינן דהגט חל אבל אם נימא דאינו יכול לגרש בלי ערות דבר א"כ ע"כ לא אתקש לגירושין למיתה דהא מיתה מוציא אף בלי ערות דבר וגירושין צריך ערות דבר וא"כ ע"כ דלא דמי וא"כ שוב לא שייך לומר דכל ימיו אתי לאנתוקי דלא לקי דלמה ילקה הא לא חלו הגירושין ואף דמכל מקום עבר אממרא דרחמנא דזה אינו דכל שלא חלו הגירושין והגט בטל לא עשה כלום והוה כמו מגרש בגט פסול. ובזה מיושב מה דהקשה הפ"י דלמה באמת אם עבד מהני ולא נימא דהו"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ולפמ"ש א"ש הא עכ"פ גירושין אתקש למיתה ומוציא וא"כ מועיל ולא שייך לומר דלא להני מעשיו כיון דעבר על ממרא דרחמנא דא"כ שוב למה לי כל ימיו ודו"ק כי יש לפקפק בזה. אך בגוף דברי התוס' דגירושין אתקש למיתה נראה לפענ"ד דהסברא היא דעכ"פ כיון דמיתה מוציא אף שנעשה מאליה א"כ גם גירושין אף שעושה מעשה הוה כמיתה שנעשית מאיליה ובכהאי גוונא לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כמ"ש התוס' לענין צורם ודו"ק וגם יש לומר דלענין כהן עכ"פ הוה כריח הגט דפוסל לכהונה דאם היתה מתרצית היה הגט גט וצ"ע בכ"ז כי כתבתי לפום רהיטא: