שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״כ (ג׳)

ובזה מיושבים דברי התוס' בתמורה דף וא"ו ד"ה והשתא שהקשו נימא דפליגי בנשבע שלא לגרש ועבר וגרש דלרבא לא מהני והקשה בנוב"י שם דהא בגירושין ע"כ מועיל ונדחק ועיין בקצה"ח סי' ר"ח מ"ש בזה וכבר נדחה בנוב"י שם פירושו ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת דוקא באונס הוא דהוכרחו לומר כן דאל"כ לא יתקיים הקרא כלל ודו"ק. ובזה יש ליישב הסוגיא דגיטין דף צ' שהקשה הפ"י שם והנוב"י האריך שם בזה ולפי שכבר דשו בו רבים ע"כ לא רציתי להאריך שהענין ישן נושן והדברים עתיקים. ובזה נראה לפענ"ד הא דמבואר בסי' קע"ח ס"ט בהג"ה דאם אמר שמאמין לדברי העד והאשה דאינו נאמן להוציאה בזמן הזה דאיכא חרגמ"ה ומנדין אותו על שגרם לבטל תרגמ"ה והיא תמוה טובא דהאי עניא מה עביד שלבו נוקפו ומאמין היאך שייך שינדו אותו שגרם לבטל חרגמ"ה והלא הוא לא גרם רק העד או האשה וכבר התפלא בזה בספר בני אהובה והנוב"י בכמה תשובות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת רגמ"ה תיקן שלא יועיל הגט כלל וכל שאתה אומר שנאמן להוציאה א"כ לא הועיל חרגמ"ה במה שתקן שאם עבר וגירש שאין הגט כלום הא מ"מ תאסר עליו וע"כ עשו תקנה שלא יהיה נאמן ושוב אף אם יעבור ויגרש לא הועילו מעשיו ולא נאסרה עליו והו"ל אשתו כמעיקרא וכופין אותו לשמש עמה ודו"ק היטב. עכ"פ נתבאר דהגט בטל ומבוטל ובפרט בנידון דידן שכמה ריעותות ופסולים יש בזה כמ"ש מעלתו אחת לאחת למצוא חשבון. ואני אומר דהיותר מכולם הוא על שהחציף לגרש במקום שיש רב ממונה בעיר אשר הוא נתמנה על גיטין וקידושין והרי באם עשו תקנה שלא לקדש בלי עשרה כמה כרכורים כרכר המהרי"ק סי' פ"ד אם צריכה גט ועיין סי' כ"ח סכ"א בהג"ה וסי' ל"א וסי' מ"ז בסופו מכ"ש בכאן שלכך נתמנה הרב בעיר שעל פיו יצאו ועל פיו יבאו וא"כ הדבר ברור שאין הגט חל כלל והאיש אסור לישא אשה אחרת ככל אנשים שמצודת חרגמ"ה פרוש עליו ואף שאין דרכי להביא עצמי בעול המחלוקת בכ"ז האמת אהוב מהכל ומה מאוד ראוי לגדור בעת הלז אשר הדור פרוץ והפרוץ מרובה על העומד ומאוד תמהני על מוהר"מ הנ"ל אשר ידעתיו כי הוא מופלג וחריף וי"ש איך עלה על לבו לעשות כזאת ולא שאל גדולי הדור בזה ובפרט לשאול דעת המרא דאתרא האב"ד שם ואף אם ידמה בנפשו כי א"צ לו לשאול את הרב בכ"ז מצינו כמה הקפידו חז"ל ע"ז: