שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ט (ח׳)

והנה בשנת תרי"א פ' מקץ ששי לחנוכה הגיעני מכתב מ"ק בעלז מחכם אחד ושמו הרב ר' יחיאל מנחם מענדיל שראה העתק מתשובת הנ"ל בקוצר והשיב על דברי תשובת ואמרת לרשום בקצרה מ"ש מעלתו להשיב על מ"ש ליישב שיטת רש"י כיון דאין דרך לראות דם בחתיכה שוב מהראוי לתלות בדם עלייה וכעין דאמרו בכתובות דף ט"ז כיון דרוב נשים בתולות נשאות ויש להן קול וזו דאין לה קול אתרע לה רובא וע"ז כתב כתב מעלתו דכעין זה חלק התב"ש בסי' כ"ט לענין מים בראש ע"ש אבל יש לחלק דשאני התם דכל דהרוב אתרע חוששין שאין המיעוט שלא נשאת בתולה או שבהמה זו טריפה היא מה שאין כן כאן דגם אם נימא דמך עלייה הוא אין דרך לבא בחתיכה ואם כן גם הקורבא אתרע ומנ"ל לתלות בקורבא יותר מהרוב שבמקור שב"כ וב"כ אתרע. והנה לכאורה יפה שאל אבל אחר העיון לק"מ דכבר נודע מ"ש הריב"ש דבדבר דל"ש לא שייך לומר מנהג דהרי ל"ש שיארע ולפ"ז בשלמא דם נדות דהוא רוב ומצוי שייך לומר שאין דרכה לראות בחתיכה משא"כ דם העלייה שאינו מצוי מי ידע אולי דרכה גם בחתיכה וא"כ הרי קורבא דמוכחא הוה מעלה והתורה אמרה העיר הקרובה אל החלל ואטי קרוב לית ביה משום רוב רק דרובא עדיף מקורבא ובמקור יש דמים מרובים וכל שאין דרכה לראות בחתיכה שוב הוה ספק השקול עכ"פ וביש לה חזקת טהרה כגון שלא בשעת ווסתה מהראוי להקל. וביותר יש להמתיק הדברים דבאמת דם המקור הא ענין טבעי שהקב"ה נתן באשה ריבוי דם ובמלאת ימי טהרה ומגיע הווסת שופכת מותרי הדם וא"כ בדבר טבעי שייך לומר שדרכה של אשה שלא לראות בחתיכה כי הטבעי ישמור רק טבעו מבלי להיות נצרר דם בחתיכה אבל דם העלייה שאין דרכה להיות שופעת מותרי הדם וע"כ שסבה מבחוץ קרה לה שיצא ממנה הדם וא"כ יוכל להיות שיצרר הדם בחתיכה וז"ב ופשוט. והן נסתר מחמתו מה שהביא מעלתו ראיה מדברי התוס' בנדה דף י"ז ע"ב ד"ה מן הלול דאף דצריך לשחות עד שתצא הדם מן המקור אפ"ה תלינן במקור דהוא רוב ע"ש ולפמ"ש שאני התם דהדם הוא בטבע רק שצריכה לשחות שומרינן שפיר שאין מעצור להטבע ועושית כל ההשתדלות להשפיך הדם לחוץ כי כן יסד המלך יתברך אבל כל שאינו עפ"י הטבע יש יותר לתלות בדם העלייה שכל הדם שיוצא משם אינו עפ"י טבעי ואדרבא מדברי התוס' ראיה לדברי דהרי שם רצו לומר דכל דל"ש הדבר הוה כספק אי מן העלייה או מן המקור אף דהרוב אתרע וגם הקורבא ע"ש היטב בתוס' ותבין. ובאמת שקושית התוס' שם יש ליישב דהרי אביי רצה להביא ראיה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ודחה ליה רבא דרוב ומצוי ליכא למ"ד וא"כ יש לומר דגם אביי קבלה דרוב ומצוי היא ולפ"ז נכון דמן הלול ולחוץ טמא דאמרינן דלמא שחתה אף שעכ"פ אינו מצוי כל כך רק דמספיקא טמא אבל אינו טומאה ודאית א"כ גם במן הלול ולפנים ניהו דרוב עדיף ומצוי עכ"פ כל שיש לתלות שמן העלייה בא עכ"פ אינו כודאי וצ"ע בזה עכ"פ קושיא אינו משם ועיין תוס' ב"ב דף כ"ד ד"ה דתני ר"ח מה שהקשו שם ולפענ"ד הדברים כפשוטן עפ"י מ"ש התוס' בנדה דף י"ז ד"ה ואין דכל דלא יליף מסוטה מהראוי לאוקמא בחזקת טהרה ותירצו משום דדמי אשה מצויים יותר מן המקור כדאמרו דרוב ומצוי ליכא למ"ד וא"כ ממילא הוא ראיה דמשום רוב ומצוי היא טמאה ודאית וז"פ וצ"ע על התוס' כי אני כותב דרך גררא מבלי עיין בספרים ומה שהקשה מעלתו על שו"ת נודע ביהודה מהד"ת סי' ק"ד שדם העלייה הוא שכיח כמו דם החדר וע"ז הקשה מדברי התוס' בנדה הנ"ל יפה תמה ולפענ"ד גם הסוגיא דב"ב דף כ"ד לא אזלא עפ"ז ובאמת שלפי דברי הנוב"י דם העלייה הוה גם כן דמים רבים כמו דם המקום רק שדרך דם שבא בלא שינוי בא מן המקור.