שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ט (ז׳)

והנה בגוף דברי הר"ש וכפי פירוש הכו"פ דכל שנשתרבב המקור ממקומו טהור דאין דרך ראיית נדה בכך לפענ"ד ראיה ברורה מהא דאמרו בנדה דף מ"א ע"ב ובמכות דף י"ד שאין האשה טמאה עד שיוצא דוה דרך ערוותה ויליף ממה דכתיב וגלה את ערוותה את מקורה הערה מלמד שאין האשה טמאה עד שיצא דרך ערותה ואף דשם הכוונה לאפוקי דרך דופן הנה כי כן מ"מ כאשר נשתרבב המקור והאם נופל למטה הנה אין המדוה דרך ערותה וטהור ודו"ק היטב. וראיתי בספר מעדני מלך שהקשה להבנת הב"י בכוונת הר"ש דהכוונה שנפל המקור למטה א"כ אמאי הוצרך לטעם שאין דרך ראייה בכך תיפוק ליה דהמקור אינו מטמא רק טומאת ערב ולא טומאת נדה כדאמרו בנדה דף מ"א ולא זכיתי להבין דלכל הפירושים של הב"י עכ"פ רואית דם בחתיכה וכל שהיה דרך ראיה בכך למה לא יטמא משום נדה ודוקא כשהמקור נופל למטה והיינו כפירש"י שהוא חתיכת בשר אבל דם בתוכה ודאי מטמא וראיתי בב"ח שהקשה להיפך לשיטת הר"ש דאין דרך ראיה בכך והא שם משמע דאם היה דם בתוך החתיכה היה מטמא משום נדה וכתב דהר"ש מפרש דאף שיש דם בתוכה ג"כ אינו מטמא רק טומאת ערב ע"ש וכפי הנראה דרש"י לשיטתו שכתב שאין זה דם נדה ולכך פירש"י רק חתיכת בשר דאל"כ הרי המקור בעצמו ודאי מטמא משום נדה אבל להר"ש לא יטמא וז"ב. והנה רבא אוקמא דרבנן ור"א פליגו אי מקור מקומו טמא או טהור וקשה לשיטת הב"י בכוונת הר"ש דמיירי שכל המקור נפל לארץ א"כ לרבנן ע"כ דמקור מקומו טהור לגמרי והרי ר"ל ס"ל דמקור שנפל לארץ מטמא טומאת ערב וא"כ יפלוג ר"ל על רבנן דר"א אבל לשיטת הכו"פ ניחא דלא נפל המקור לגמרי ובכה"ג אפשר דגם המקור טהור מיהו צ"ע דאדרבא כל שלא נפל לגמרי ודאי מהראוי לטמא ואדרבא ר"ל קמ"ל רבותא דאף שנפל לארץ מטמא כמ"ש רש"י שם וצ"ע מיהו בלא"ה יש כמה דברים המסובכים בפסקי הרמב"ם לענין מקור מקומו טמא ועיין בנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' צ"ג וכעת לא נפנית לברר זאת וע"כ צ"ע: