שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ט (ו׳)

והנה בדברי הר"ש האלו האריכו ראשונים ואחרונים והנה הב"י סי' קפ"ח האריך בזה ונסתפק אם אפילו ברואה דם ממש מטהרי רבנן ומשום דתלינן שמהחתיכות שבבית החיצון נמשך הדם או דלמא דדוקא בדם בתוך חתיכה הוא דמטהרי ולא ברואה דם להדיא כיון שהמקור הוא בתוך המקור לא תלינן בדם מכה וכן מסיק להלכה ובד"מ נחלק עליו דתלינן בדם מכה כיון שאין דרך ראיה בכך ע"ש. וראיתי בשו"ת אא"ז הגאון בעל מג"ש בשו"ת פ"י חלק יו"ד סי' וא"ו שהביא דברי הב"י והד"מ ותמה עליהם דלפי הבנתם הך עובדא דעשה הר"ש מעשה אינו ענין שתלוי בפירוש הר"ש דוקא וגם לפירש"י לפי מה שרצה הב"י לפרש דהכוונה אף שרואה דם להדיא כל שבשעה שנעקר לא היה דם תלינן שהדם בא מחתיכה א"כ כשר אף לפירש"י דאמרינן שאין זה דם נדה ותלינן בחתיכות וא"ל דלשיטת רש"י לא הוה תלינן בחתיכות כל שרואית דם להדיא דכי תלינן לרבנן הוא דוקא שראתה שהדם היא בחתיכה אבל בעובדא דר"ש דראתה דם להדיא בלי חתיכה לא הוה תלינן בזה אבל להר"ש אף שלא ראתה דם בחתיכה כיון שאין דרך ראיה בכך טהורה ותלינן דודאי מחתיכה אתיא דזה אינו דא"כ למה ליה לר"ש לפרש אין זה דם נדה דלא כפירש"י דהרי גם לפי דבריו מה דאין דרך נשים לראות כך אינו מספיק לטהרה רק דתלינן בחתיכה דאל"כ למה לי לתלות בחתיכה כלל תיפוק ליה דאין זה דם נדה וע"כ דאין זה מספיק לטהרה וא"כ שוב היה לו להחזיק בדעת רש"י דאין זה דם נדה משום דאין רגילות לראות דם כך ע"ש שהאריך והקשה עוד הרבה קושיות ודחה דברי הב"י והד"מ ולפענ"ד הדברים ברורים דהנה טרם יהיה כל שיח נראה ליישב פירוש רש"י מכל קושיות הרא"ש דהנה בב"ב דף כ"ד אמר אביי אף אנן נמי תנינא נמצא דם בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור אף דאיכא עליה דמקרבא א"ל רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד ואח"כ חזר בו רבא דאף ברוב ומצוי איכא למימר דאזלינן בתר קורבא ואנן קי"ל דבכל רוב וקרוב אף דאינו מצוי אזלינן בתר רוב ולפ"ז נראה לפענ"ד דבר ברור דעכ"פ לכ"ע אף דאזלינן בתר רוב נגד עליה דמקרבא מכל מקום זה כשהוא רוב גמור אבל כאן דאין דרך אשה לראות דם בחתיכה עכ"פ הרוב אתרע ושוב תלינן בקורבא וכעין דאמרו כתובות דף ט"ז רוב נשים בתולות נשאות וכל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא וה"ה בזה שוב תלינן דאין זה דם נדה והיינו שבא מעלייה ומעתה שפיר אמרו דאין דרך לראות דם בחתיכה וכיון שכן שוב תלינן דאין זה דם נדה רק עלייה דמקרבא ומיושב קושית הרא"ש על רש"י. ובזה מיושב ג"כ מ"ש בשפופרת כ"ע לא פליגי דטהורה ולמה הוצרך לחדש זאת וגם אני הקשיתי דלעיל היה שפופרת נלמד משפיר וחתיכה בהוא הדין ואח"כ נתחדש לאביי דשפופרת כ"ע לא פליגו. ולפמ"ש אתי שפיר דשם בהס"ד דעיקר ההכשר משום גזירת הכתוב דהוה חציצה א"כ אין שפופרת עדיף משפיר וחתיכה אבל אח"כ דחידש אביי דאין זה דם נדה כיון שאין דרך לראות א"כ בשפופרת ודאי דאין דרך ראיה בכך אף שהיא דם נדה משא"כ בחתיכה דהיא בתוך החתיכה מהיכן בא מעליה ואפ"ה כיון שהרוב אתרע ותלינן דמעליה בא ול"ק כל הקושיות אמנם להרא"ש לא משמע כן דהרי העתיק בלשון רש"י דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה וא"כ אין הכוונה לדם עלייה רק לדם חתיכה מקשה ובאמת לפנינו לא כתב רש"י כן אך נראה דגם לפי גירסת הרא"ש ברש"י גם כן אתי שפיר דהנה בהא דאמרו בב"ב בחצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה ושריא רבינא לחמרא משום דסבר לה כר"ח ודחי דשאני טנבי דמצנעי בגווה ואצנועי בגווה לא מצנעו ואח"כ מסיק דענבי מצנעי בגווה והרמב"ם הביא הך דמצנעו בגווה ותמהו עליו דהא לדידן דקי"ל כר"ח אף דמצנעו בגווה אזלינן בתר רוב וכתב הט"ז ביו"ד סי' רצ"ד דכל שהוא במקומו ממש אמרינן דכאן נמצא כאן היה אף לר"ח ואני כתבתי על הגליון דחכם עדיף מנביא שכבר קדמו הרמב"ן והני מוק"י בב"ב שם דבמקומו ממש גם ר"ח מודה משום דכאן נמצא כאן היה ולפ"ז כל שיש לתלות דמאותה החתיכה הוא הדם ולא דם נדה פשיטא דכיון דהרוב מן המקור אתרע דוודאי תלינן בדם מכה ומיושב כל קושיו' הרא"ש וז"ב כשיש והרא"ש אזיל לשיטתיה דבב"ב שם כתב דלפי המסקנא קי"ל כר"ח אף בענבי דמצנעי בגווה וא"כ שפיר הקשה על רש"י וז"ב כשמש. ובזה מובן היטב החילוק שבין פירוש רש"י לפירוש הרא"ש ורשד"ל פרש"י זה דוקא כשנוכל לתלות בדם מכה או בדם עלייה הוא דמקילינן לרבנן אבל אם היה נודע בודאי שהדם בא מן המקור היה טמא דאין לתלות וע"כ דם נדות היא אבל לפירוש הר"ש אף שנודע שבא מן המקור כיון שאין דרך ראיה בכך טהור אף דם נדה ממש ולכך כתב הרא"ש לפירוש הר"ש דכן עשה מעשה באשה שנעקר מקור שלה ואפ"ה טהר אותה ואף שידענו שבא מן המקור מכל מקום כל שנוכל לתלות שמהמכה היא לא שייך לילך בתר רוב ותלינן בדם מכה ואף דאזלינן בתר רוב אף שהוא במקומו ממש היינו שם שכל שהוא ממקומו הוא ערלה אבל כאן מה בכך דתלינן ברוב ולא אזלינן בתר מקומו ממש מ"מ דם המכה היא בהמקור ממש ושפיר תלינן במכה ובפרט כיון שאינו נקרא דם נדות כלל לפי שנעקר המקור וז"ב משמש ומיושב קושית הפ"י עכ"פ יהיה איך שיהיה דברי הר"ש מבוארים בטעמם דבזה לא שייך לחוש לדם נדות דהא אין דרך אשה לראות כך ותלינן דמהמכה בא ובכה"ג ודאי ל"מ הרוב ואמרינן דהוא דם מכה. והנה כ"ז כתבת לחיבת פיות קדושות הב"י והד"מ והאחרונים שהבינו כן דברי הר"ש אמנם באמת בגוף דברי הר"ש היטב אשר דבר בזה הגאון בעל כו"פ בסי' קפ"ח שם דכוונת הר"ש על ענין שנתחדש בזמנינו ונקרא פערפאהל שלהיות כי הרחם עומד למעלה מפרוזדור והוא מתקבץ כמו המסס ובה"כ וכאשר נפשטו הקמטים כאשר נחלשה האשה אז הרחם אשר בראשו כמו מעי נופל למטה סמוך למקום השתן ויש בו פה כמו מקום צאת הדמים והוא פה הרחם ומשם יוצא הדם והוא מהרחם באמת אבל הוא שלא במקומו כי הרחם והחור שבו הדמים הם למעלה מהפרוזדור ובעת שנחלשה נופל קצת מהרחם למטה לתוך הפרוזדור וא"כ לכך טיהר הר"ש דדרך הראיה היא בזמן שהיא למעלה מבהר"ח אבל אם הרחם מתפשט למטה ומשם יזוב הדם אין דרך ראיה כלל. והנה כוון האמת לאמתו כאשר אמר הרופא יהודי והמילדת דציירו הענין היטב וכמה גדולים דברי חכמים שזכו לכוין מדעתם הגדולה לדעת הרופאים שידעו בחכמת הניתוח. והנה האשה העניה הלזו הנעצבת גם היא כמקרה הזה קרה לה שחולי השבר היא כך כמו שהעידה המילדת לפני שהיא בדקה אותה זה כשלש שנים וכעת וראתה בחוש שהאם נפל למטה ולכך נתנה לה בייגלע לעצור אותה וזה האות כי כנים הדברים שהרי בעת שהיתה עושית הבייגילע לפנים לא היתה רואית וגם לאחר הקלקול אם היתה נוחה היה נכנס לפנים א"כ אין זה דם נדות לפירוש הר"ש ובנ"ד יש לומר דגם רש"י ותוס' מודים דהרי באמת חדל הווסת לגמרי זה כחמש שנים ואף שיוכל להיות שעוד תבא הווסת כאשר זה דרכה בימים הראשונים שבא הווסת לשמונה שנים ואח"כ גם כן בא הווסת שלא כדרך הנשים מכל מקום תלין במצוי בכ"מ שזה דרכה שהווסת תעצור ואין דרך הנשים לראות בחתיכה א"כ יש לתלות שהיא דם עלייה דמקרבא או דם חתיכה והוה כמו ענבי דמצנעי בגווה דדעת הרמב"ם והרמב"ן והנימוק"י דגם ר"ח מודה בזה ומכ"ש כאן ועיין מ"ב סי' ס"ט ובמג"א סי' תס"ז שהאריכו דחולין בכ"מ במצוי יותר ומכ"ש כאן ובפרט שלא בעת ווסתה ועיין ט"ז וש"ך סי' קפ"ח שם ודו"ק היטב. והרופא העיד שבדק באצבע במקום יציאת הדם מהמקור והיה נקי אבל במה שהאם נדחק בשוקיים ראה בחוש הראות שיש דם וזה לאות כי מזה בא הדם וא"כ יש להתיר ובפרט שהוא שלא בהרגשה ודם הלז משונה מדם ראיה וע"כ יש לסמוך על שו"ת מג"ש הנ"ל שגם לפי הבנת הב"י בהר"ש סמך על הר"ש ועיין באר יעק בסי' קפ"ח שהביא כמה גדולים שסמכו על דברת הכו"פ בכוונת הר"ש וכאשר עמדתי למנין ראית שהם עדה קדושה עשרה שליטים אשר סמכו להתיר וכל אחד כדאי לסמוך עליו ואף שלא בשעת הדחק ע"כ גם אני גופא בתר רישא אזל וסומך אני להתיר מה שכבר התירו פרושים את הדבר: