שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ט (ה׳)

והנה ראיתי שהנוב"י סי' נ"ח כתב שאם הוא ממין השבורה שהבני מעיים יורדין למטה מחמת שנקרע הפריסה שזה לא מסתבר שיצא דם בזה ועכ"פ אין יורד לחללו של פרוזדור. והנה אם כי איני בקי בחכמת הניתוח אנא גמרא ידענא דאמרו בנדה דף כ"ב דשאלו הרופאים ואמרו אשה זו מכה יש לה במעיה שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה. הנה מבואר שם בהדיא דנמצא דם או עכ"פ קליפות ושומא בב"מ ומן המכה זו אפשר שיצא הדם דהרי אם נמוחו טמאה וא"כ עכ"פ מבואר דמשכחת לה דם בבני מעיים ובשו"ת פ"מ סי' י"ד מבואר דמהבני מעיים הולכות להמקור שהוא מחובר לבני מעיים. ובזה מיושב היטב קושית הרא"ש בתשובה כיון שבא מחמת מכה אמאי טמאה הא הוה מן המכה ולמה אם נימוחו טמאה ועיין שו"ת מהר"ם לובלין וח"ץ ז"ל סי' מ"ו ובפ"מ שם. ולפמ"ש יש לומר דבאמת כיון שהבני מעיים סמוך להמקור יוצא למקור א"כ יש לחוש שמא מעורב עם דם המקור ועיין בתוס' נדה דף ט"ז ד"ה ומ"ס ולכך אם נמוחו טמאה אבל בלא נמוחו א"כ היה ענין בפ"ע ולא קבלה דם מקור עמו שהרי יבש היא שאי אפשר להיות נמוח ואמרינן שבא מהבני מעיים ובגפו יבא בגפו יצא ודו"ק היטב. דרך כלל נראה לפענ"ד שכל שאמרה שברי לה שהיא מן המכה ואנן רואין שדם מכתה משונה מראייתה אז אין לחוש ובפרט שיש לה וסת ועיין שו"ת הח"ץ ז"ל סי' נ"ו. והנה בחולי השבורה אין לנו מגע ומשא עם הך דאי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם דכאן לא נפתח הקבר כלל ובפרט לפמ"ש הנו"ב דזה אין מקום לבא לחללו של פרוזדור והם בצדדים חוץ לפרוזדור א"כ אין לנו לחוש כלל ובפרט כי זה גופא אינו ברור ושיטת הרמב"ם דאפשר לפתיחת הקבר בלי דם ודעת השאלתות פ' תזריע לחלק דכל דלא הולידה ולד בצערה לא נפתח כ"כ המקור. הן אמת דבתשובה תמהתי דא"כ איך יפרנס הא דאמרו ריש המפלת דאפשר לפתיחת הקבר בלי דם קמפלגי ובפלוגתא דהני תנאי והא שם הפילה ספק ולד וא"כ יש לומר דאף מאן דס"ל שם דאי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם מודה כאן דשם נפתח הרבה משא"כ כאן וצ"ע. ודרך אגב אומר דדברי התוס' שם ד"ה ורבנן במ"ש דנימא דהוה פלגא ופלגא ויהיה ודאי טמא ברה"י צ"ע דאף ברה"ר טמא דהמקור היא בסתר ובכ"מ שהיא מקרי רה"י כמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ח וצ"ע וכמדומה שכבר דברתי בענין זה במק"א ולא נפניתי לעיין. וע"כ נראה לפענ"ד אם ישאל רופא מומחה ומובהק ישראל ויאמר דיכול להיות שיבא שם דם נוכל לסמוך ע"ז כי מה שמפקפק בשו"ת פ"מ שם שלא לסמוך על רופאים בענין זה וכתב דדוקא ביוה"כ ושבת סמכינן ארופאים דשם בלא"ה הוה עכ"פ ספק פ"נ לא נראה לפענ"ד ועיין רמב"ם פ"ב מהלכות רוצח ה"ח ויאמר הרופא שמכה זו אין לה תעלה וכו' ומזה אין ראיה דהוה ספק נפשות להקל ועיין יומא דף נו"ן דבקי ברפואות היה ולדברי הפ"מ בשבת אף שאינו בקי כל כך עכ"פ ספק הוה וצ"ע עכ"פ משמעות כל הפוסקים דסמכינן ארופא בזה וכמ"ש הפ"מ בעצמו ובפרט דאין כאן רק גילוי מלתא בעלמא וגם האשה בעצמה נאמנת שהרי מרגשת הכאב מאין בא. והנה בנידון דידן אין לה שייכות לחלי הפרפאהל שהאריכו כל בעלי תשובות דזה אם ירד המקור למטה ובזה צריכין אנו לשיטת הר"ש בטור סי' קפ"ח ואם באנו לבאר אין אנו מספיקין ולא מספיקין ותלוי בביאור הסוגיא נדה דף כ"א שם. ובפשיטות הסוגיא צ"ע איך בהס"ד רצו לומר ת"ק סבר בבשרה ולא בשפיר וה"ה לשפופרת א"כ מבואר דבשר ולא שפיר הוא פשוט יותר משפופרת ואח"כ מסיק דשפופרת כ"ע לא פליגי דטהורה כי פליגי בחתיכה וצ"ע וע"ש רש"י דפירש משום חציצה וה"ה לשפופרת דהוה חציצה וגם בזה צ"ע דהרי מיב"מ הוה חציצה מכ"ש שפופרת ויש לדחות וצ"ע. עכ"פ בנידון דידן נראה לפענ"ד דיש מקום לטהר ובלבד שיסכים בזה עוד גדול אחד ונמטי שיבא ולאחר שאלת רופא ישראל מומחה ומפורסם בחכמת הרפואות. שוב ראיתי בספר באר יעקב סוף חלק יו"ד נדפס התשובה מהגאון בעל זכרון יוסף מה שנוטה להקל בענין זה ומ"ש שם הוא וריעו הרב מוה' ר' סענדיר ז"ל בדברי השאלתות לא ראו דברי השאלתות במקומם שמ"ש שיש ראיה להשאלתות מדברי הש"ס בכריתות באמת השאלתות עיקר יסודו בנוי ע"ז וע"ש פ' תזריע ובתשובה אחרת הארכתי בדברי השאלתות: והנה עש"ק פ' בהעלותך שנת תר"ט באה לכאן אשה אחת מ"ק טמשאב ממדינת פולין וספרה לי ששלחה הרב הגאון הצדיק החסיד מו"ה שלום אבד"ק בעלז אלי בדבר אשר נתחדש לה ענין שאינה יכולה לטהר לבעלה והנה זה תורף השאלה האשה היא כעת בת ל"ח שנים וזה כעשרים וחמש שנים שיושבת תחת בעלה ובעת הנשואין עד שמונה שנים לנישואיה לא ראתה דם כלל ולא היה לה ווסת כלל ואח"כ בעברו עליה שתי שנים דהיינו בעשרה שנים ילדה ואח"כ ג"כ לא ראתה כסדר כי אם פעם אחת בשנה פעם אחת בחצי שנה כן היה דרכה כל עשרה שנים ואח"כ ילדה שנית והנה זה כחמש שנים חדל להיות לה אורח כנשים ושתי שנים הראשונים לא היה לה שום מיחוש אח"כ הוכתה במכת שבר ותיכף נסעה ללבוב והמילדת הבקיאה בדבר שפטה שהיא מכובד המשא אשר היה דרכה לשאת על שכמה קרה לה זאת ומחמת זה היא רואה דם בכל עת ובשעת ראיה אינה מרגשת כלל והדם אינו שופך וזב ממש רק בגדיה מלוכלכים וגם המראה משונה מדם נדה פעם ירוק פעם אדום והעד שחור ומעורב בו ליחה שקורין איט"ר בל"א והמילדת הבקיאה עשתה לה רפואה שקורין בייגילע כדי לעצור האם שלא תרד למטה ובעת שהיה הבייגלע בבית הרחם לא ראתה כלל ולא הרגישה שום מיחוש אח"ז נתקלקל הבייגילע ונפל לחוץ חזר המיחוש למקומו אך בעת ששוכבת במטה היא מכניס אותו לפנים ועולה למעלה אך בעת ההליכה הרבה ונושאת משא יורד למטה ובעת מנוחתה אף שאינה שוכבת במטה היא בפנים ובתחלת הקלקול היה נכנס מעצמו לפנים אח"כ כשנתקלקל הרבה אינו נכנס לפנים עד שמכנסת ביד. והנה באשר עבר עליה שלשה שנים באתה כעת ללבוב והנה צויתי לשאול לרופא יהודי איזה מין חולי שבורה הוא ואמר שהיא מחולי השבורה שהאם יורדת למטה כי האם תלוי בחבלים ומתרים כדלי בחבל וכאשר נתקלקלו החבלים יורדת האם למטה וכותלי האם יתחבטו בשוקים ומחמת החבטה נחבל העור ונתחכך ומזה יבא הדם ויתלכלכו הבגדים ולפעמים יוכל לצאת כמה טיפין והדם משונה מדם נדה כי העור אשר על כותלי האם דק מאד ונקרא שליידהו י"ט וכשמתחכך בשווקיים יצא ממנה דם משונה מעורב בליחה והמילדת אמרה ג"כ כן בפני שכן היא מצוי בכמה נשים וזאת ההליכה גורמת ואם תשב במנוחה לא תראה כלל וכן אמרה האשה שבהיותה יושבת ב"ק בעלז במנוחה לא ראתה כלל גם אמרה האשה שבתחלת הקלקול רצתה לטהר לבעלה צוה לה המ"ץ ד"ק טאמשיב שתשכב כל שבעה ימי הספירה במטה ותבדוק את עצמה ביום ראשון וביום אחרון וכן עשתה פ"א או שתים במשך השלשה שנים ובדקה את עצמה ביום ראשון וביום אחרון ולא ראתה דם כלל ובימים שבנתים ראתה שליים מראה ירוק או געל או שחור והנה האשה בוכית ומבכית למצוא לה עזר ותרופה כי הבעל מבקש תואנות לגרשה והיא עניה ולדה והנה שמתי פני ולבי לזה וד' יהיה בעוזרי למצוא היתר כדת וכהלכה לימצוא לה הרווחה והנה מקור הדין היא בנדה דף כ"א המפלת חתיכה אע"פ שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ר"א אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ר"א היינו ת"ק אימא שר"א אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וה"ה לשפורת וחכמים אומרים אין זה דם נדה אלא דם חתיכה ת"ק נמי טהורי מטהר אלא דפלי פלויי א"ב ת"ק סבר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וה"ה לשפופרת וה"מ היכא דשיע אבל פלי פלויי טמאה מ"ט בבשרה קרינא ביה ואתו רבנן ואמרו אע"ג דפלי פלויי אין זה דם נדה אלא דם חתיכה הא דם נדה ודאי טמא ואפילו בשפופרת נמי אמר אביי בשפופרת כ"ע לא פליגי דטהורה כי פליגי בחתיכה מ"ס דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומ"ס אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וכתב הרא"ש פירש"י ואפילו פלי פלויי דאין זה דם נדה אלא חתיכה וקשה דהשתא לא הוה הך דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כמו אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת דהא הוי טעמא משום הפסקה והכא משום דאין זה דם נדה. ועוד קשיא דהו"ל למימר אין זה דם נדה כדאמר מעיקרא ועוד קשה כיון דאביי לא בא לחדש בין שפופרת לחתיכה א"כ לא הו"ל למימר אלא בשפופרת כ"ע ל"פ וכו' ופירש רבינו שמשון ו"ל דבהא פליגי דר"א סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וכיון שראתה כדרך שנשים רגילות לראות טמאה ורבנן סברי אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רואות ברגילות טהורה אע"ג דהוה דם נדה (כן הגיה המעד"מ ובב"י סי' קפ"ח ובד"מ נשמט זאת) ופליגי רבנן ור"א בטעמא דקרא וכו' וכן עשה מעשה ר"ש מקוצי באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית הרחם וטהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות כך עכ"ל הרא"ש: