שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ט (ד׳)

והנה ראיתי בכנס"י שם וסי' ל"ב העיר הערה נכונה דלמה תהיה נאמנת האשה לומר מכה יש לי במקור הא אמרו בסוטה דף ז' ודף כ"א דבעלה אינו נאמן עליה לרבנן ול"ד לנדה שכן יש לה היתר א"כ כאן שאין לה היתר א"כ מנ"ל נאמנות והא כל הנאמנות שלה הוא מכח וספרה לה לעצמה ודלמא שם האמינה תורה שכן יש לה היתר משא"כ כאן דלמא לא יהיה לה היתר כלל ע"ש ובאמת שלפענ"ד ל"ק כצל דאין ענינו לכאן דשם לא מתורת נאמנות אנו דנין דבעל לא ידע רק דמתורת חשוד אנו דנין ואמרינן דעל דבר שיש לו היתר לא נחשד לעשות באיסור משא"כ בסוטה דאין לה היתר אבל כאן אנו דנין על נאמנות מתורת ע"א וע"א נאמן אף בדבר שאין לו היתר ואין לומר דגוף נאמנות עד אחד באיסורין אינו רק משום דהתורה האמינה לאשה מוספרה לה וא"כ דלמא לא האמינה תורה רק בשביל דיש לה היתר דז"א דבאמת עד אחד דנאמן ילפינן מקרא אחריני ועיין בחידושי רמב"ן בגיטין שם שביאר דאדרבא מאשה אין ראיה כלל ע"ש וא"כ לק"מ. אך אי קשיא הא ע"א במקום דאתחזיק איסורא אינו נאמן והא דנאמנת בנדה כבר כתבו התוס' ריש גיטין משום דבידה לספור ולטבול וברמב"ן כתב באופן אחר וא"כ כאן אפשר דלא יהיה לה היתר ושוב אתחזיק איסור. אך יש לומר דיש לה חזקת טהרה ויש לתלות דממכה באה וגם יש לומר דחזקת דמים שבא בהרגשה וכאן לא ארגשה. ובזה מיושב מה דקשה לי דהא חזקת דמים שבא מן המקור וע"כ צריך לומר דיש חזקת טהרה כנגדה. איברא דלפ"ז צריך להבין אם נימא דמקור מקומו טמא וא"כ טומאת ערב תטמא אף שלא בהרגשה ושוב לא שייך חזקת טהרה. ובזה יש לומר דזה דמחולקים רבי ורשב"ג בנדה דף ס"ו דרבי ס"ל דנאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא ורשב"ג אומר מקור מקומו טמא ולכאורה תימה דניהו דרשב"ג ס"ל דמקור מקומו טמא היינו שתטמא טומאת ערב אבל מכל מקום מה ענינו לענין שלא תהיה נאמנת לומר מכה יש לי במקור שתהיה טהורה מטומאת נדה. ולפמ"ש אתי שפיר דהא בהא תליא כיון דמקור מקומו טמא שוב אינה נאמנת כיון דאתרע חזקת טהרה שוב אינה נאמנת נגד חזקת דמים שבאים מן המקור דאין ע"א נאמן במקום חזקה וגם לא שייך חזקת דמים שבא בהרגשה ודו"ק איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמרו לעיל ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואיך נאמנת ע"ז לרשב"ג ובפרט ברואה דם מחמת תשמיש דודאי אין לה היתר. אמנם באמת יש לומר דלשון חכמים מרפא דשם לא קתני דנאמנת ומיירי באמת באופן דנודע בבירור שיש לה מכה שם ולכך תולה בה וגם יש לומר כיון דיש לה מכה באותו מקום לא שייך חזקת דם שבא מן המקור דהא גם המכה היא שם אבל כאן מיירי שאומרת שיש לה מכה במקור אבל לא ע"פ כלה וא"כ יש לומר דמעורב עם דם מקור ועיין בתוס' נדה דף ט"ז ד"ה ומ"ס ודו"ק היטב שוב מצאתי בש"ש שמעתא וא"ו פרק ו' שהעיר קצת בזה והנראה לפענ"ד כתבתי. ועכ"פ זה ברור דנאמנת אשה לומר שיש לה מכה שממנה דם יוצא וא"כ ה"ה כאן דנאמנת ואף דבשו"ת צ"ץ סי' פ"ו רצה לחדש דלא נאמנת לומר דבכל פעם צריכה שאלת חכם שיראה שהדם מכתה אינו שוה לדם ראייתה אבל כבר מחו לה אמוחא בספר באר יעקב סי' קפ"ח כל הרבנים הגאונים שם ע"ש: