שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ט (י״ד)

ובזה יש ליישב קושית התוס' בהא דאמרו יבש מעיקרא קא מבעיא ליה ופשיט ליה מהא דאם נמוחו טמא והקשו דכל שנימוחו לא מקרי יבש כלל. ולפמ"ש אתי שפיר דהכי קא מבעיא ליה דאם סגי בזיבת דבר לח א"כ בלא הרגישה פתיחת פי המקור וראתה דם יבש היה שלא בהרגשה כלל וטהורה ומה בכך שיכול להיות נמוח מכל מקום ראתה שלא בהרגשה ושם שפיר מטמא לטהרות דדם מקרי כל שיכול להיות נמוח ואולי יש לכוין זאת בתירוץ הראשון של התוס'. איברא דלפ"ז צ"ב מה מביא מהמפלת דאם נמוחו טמאה והא שם גם כן לא בעי בהרגשה כל שילדה והפילה כמין קליפות טמאה. אך זה אינו דאם נימא דזה לא מקרי דם א"כ למה תהיה טמאה כשנימוח והא סוף סוף לא הוה דם כלל וע"כ דמקרי דם שאף כשיבש וא"כ שוב לא סגי בזיבת לח רק בפתיחת פי המקור וא"כ שפיר מטמא כשתרגיש פתיחת פי המקור. ובזה יש לומר דזה קושית הש"ס א"ה בלא נימוחו נמי דבאמת בהמפלת לא בעי הרגשה וא"כ מה בכך שלא נימוח הא דם מקרי אף שיצא יבש וע"ז משני דהוה ברי'. ובזה יש ליישב קושית הרא"ש הנ"ל שנית דיש לומר דזה הענין שתולה במכתה היא דכל שרואה דם מתוך המכה שבמקור א"כ ליכא שום הרגשה לא פתיחת המקור ולא זיבת דבר לח דהא גם מהמכה יוצא כן וא"כ לכך טהורה אבל במפלת דלא בעי בהרגשה ע"ז הוצרכי הרופאים להעד שממנו יוצא הדם ומזה בא הדם ודו"ק היטב ועכ"פ בנידון דידן שהיא מעוברת והיא רואית כמין קרטין אדומים יש לומר דאין זה דם כלל מהמקור דהרי רואית שלא בהרגשה ואיתרע רוב דם שבא בהרגשה ודו"ק היטב: