שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ט (י״ג)

והנה בשנת כת"ר יום ג' שמות ט"ו טבת נשאלתי באשה אחת שהיא מעוברת כשבעה חדשים ומתחלת עבורה עד הנה היא רואית על עד הבדיקה כמין קרטין קטנים הנלקחים ביד ונשאלתי מה דינה. והנה אין לדמות לדברי הט"ז ששם היתה מרגשת כאב וגם ע"ז חולק זקני הח"ץ ז"ל סי' ע"ג וכאן אינה מרגשת שום כאב אך הדבר מובא בשו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"ב שהובא בשו"ת ח"ץ שם ואף שהח"ץ חולק ע"ז מטעם שכל שאין שום כאב ומכה ולא צער מה"ת לתלות בדברי הבאי במה שאמרו הרופאים והלא יותר טוב לומר דבא מן המקור. אך לפענ"ד נראה כיון דהוא בימי עבורה והיא בחזקת מסולקת דמים מהראוי לתלות במ"ש הרופאים מלתלות בדם המקור שלא שכיח ואף שאינו ברור אם היא מסולקת דמים כמ"ש בחבורי כת"י עכ"פ כיון דאתרע לה רוב שעכ"פ אינו שכיח שתראה כל זמן שהיא מעוברת ובפרט כשהיא יותר מן ששה חדשים פשיטא שיש לתלות שאינו דם כיון שנלקח ביד ואף שרוב עדיף מחזקה כאן בודאי אתרע לה רובא ומה גם שדם זה אינו מהרוב דמים ודו"ק. והנה מה שהקשה הרא"ש בכלל ב' סי' י"ח להרשב"א בהך דרופאים דאמרו מכה יש לה במעייה תטיל למים וע"ז הקשה כיון דיש לה מכה שממנה באין א"כ תולית במכה ולמה ליה להטיל במים ומוהר"ם לובלין והח"ץ סי' מ"ו נדחקו ואני בעניי לא ידעתי קושיא כלל דבאמת תולין במכה אבל אם דם המכה משונה מדם ראייתה אין תולין במכתה כדאמרו בנדה דף ס"ו וכן קי"ל בסי' קפ"ז ולפ"ז הך מעשה דקליפות ושערות הנה דם ראייתה בודאי אינו כדם מכתה ודם מכה הוא לח וזה יבש וא"כ מנלן לדמותו לדם מכה ולכך הוצרכו להגדת הרופאים שהמכה הלז מפלת קליפות אדומות ומהמכה הלז באו ולכך אם נמוחו טמאה דהרי דם הוא ואינו כדם מכה דדם מכה לח וזה יבש ורק אם לא נמוח הרי ראיה דהמכה הלז מוציא כמין קליפות וא"כ תולין במכתה ואמרינן שמכה זו משאר מכות ומוציא קליפות אדומות אבל כי נמוח א"כ אי אפשר לתלות בדם מכה שהרי סתם מכה מוציא דם לח וזו יבש היא בשעה שיוצא מהמכה וא"ל דמכה זו היא משונה דא"כ שוב לא היתה צריכה להיות נמוח וכל דחזינן דנמוחה א"כ אי אפשר לתלות במכתה ומה"ת לומר שנשתנה כ"כ משאר מכות וז"ב כשמש לפענ"ד. וראיתי בתפארת לישראל מהכו"פ סי' קפ"ז ס"ק ה' שכתב שקושית הרא"ש מבואר בירושלמי פ"ג דנדה ה"ב דמקשה על רמב"ח דאמר דדם יבש טהור ומקשה מהמעשים אלו שאמרו שמכה היא הא אם לא היה לה מכה היתה טמאה וכתב שזו קושית הרא"ש ואני תמה על עצמי דלא פגע ולא נגע והירושלמי מקשה דאם דם יבש טמא למה אמרו מכה יש לה והא בלא"ה טהורה מחמת שהיה יבש וכל שלא נימוחו טהור אף אם לא היה מכה והנה בהא דמבעיא ליה בדם יבש מאי כי יזוב זוב דמה אמר רחמנא עד דמידב דייב ליה וכו' ואמר תניתיה. ולכאורה תמוה דאם נימא דהרגשת זיבת לח סגי אף בלא הרגישה פתיחת פי המקור א"כ מה ראיה לזה דודאי לענין טומאה לבעלה יש לומר דכל שלא הרגישה פתיחת המקור והרגשת זיבת לח לא הוה טהורה אבל טהרות ל"ש הרגשה ולכך אף יבש מטמא והיא קושיא נפלאה וצריך לומר דזה גופא מספקא ליה להש"ס אי סגי בהרגשת זיבת לח ול"צ הרגשת המקור ועיין שו"ת שב יעקב שהאריכו בזה ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק סי' נ"ו אבל אי נימא דבעי הרגשת פתיחת פי המקור א"כ אף ביבש מטמא: