ובזה נראה לפע"ד לתת טעם לשבח למ"ד ווסתות דרבנן והיינו דבאמת הרוב ימים הן טהורים דהרי קבעה לה ווסת לזמן ידוע והי' מהראוי למיזל בתר רוב רק דהו"ל קבוע דעכ"פ נקבע לה ווסת לזמן ידוע ולפ"ז אם אנן מסופקים אם ראתה בווסת הקבוע לה עכ"פ אינו ניכר הקביעות ראנן מספקינן שמא לא ראתה וסתם דם בא בהרגשה רק דחיישינן שמא הרגישה ולאו אדעתה ועכ"פ הו"ל קבוע שאינו ניכר וגם כיון דס"ל לחז"ל דווסת דרבנן והיינו עכ"פ שאינו ברור שתראה בזמן הווסת שוב הו"ל קבוע שאינו ניכר וז"ב ומ"ד ווסתות דאורייתא ס"ל כיון דהדבר ברור דקבעה לה ווסת א"כ הו"ל קבוע גמור וחיישינן לה ול"מ הרוב. ובזה יש לומר הא דסמוך לווסת דאורייתא והווסתות עצמן דרבנן ונתקשו בזה התוס' וכל הקדמונים ולפמ"ש א"ש דבאמת סמוך לווסת כל דחיישינן שמא תראה בזמן הווסת אמרינן שפיר דכיון דהוקבע לה ווסת בזמן ההוא ל"מ הרוב דבשלמא כשאנו מסופקים על גוף הווסת אמרינן מדלא ארגישה הו"ל קבוע שאינו ניכר משא"כ בסמוך לוסת דאמרינן דבאמת תרגיש ותראה בבירור כיון דקבוע הוא ול"מ הרוב ולכך סמוך לווסת מדאורייתא ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן א׳ (י״ד)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.