והנה בעש"ק פ' וישלח שנת תבר"ך הגיע לי מכתב מהחריף מו"ה דוד אלימלך יאליש נ"י בהרב מו"ה אליעזר ליפא ז"ל אבד"ק זראונא והקשה במ"ש הטור באו"ח סי' תרע"ג כל השמנים והפתילות כשרות לנ"ח וכו' דאף בחול אם כבתה אין זקוק לה ולא חיישינן שמא יטה ופירש מעלתו דהכוונה דלא חיישינן מתוך שבהול להדליק נר חנוכה ישכח שהוא שבת וידליק לאחר שיכבה ולזה אמר דכיון דכבתה אין זקוק לה לכך לא חיישינן וע"ז הקשה דא"כ מנ"ל דר"ח ס"ל דמותר להשתמש לאורה דלמא לעולם אסור להשתמש לאורה והא דבשבת אסור בשביל דכבתה זקוק לה לכך חיישינן שמא ידליק לאחר שתכבה בשביל דבהול לדבר מצוה ולזה ל"מ תירוצו של התוס' דבשבת יש איסור נוסף והנה דבר תמיה הוא דבמח"כ קרא והטה בפירוש דברי הטור ושם הכוונה דלא חיישינן שמא יטה כדי שתבער יפה וכ"כ הטור בפירוש ופירושו לא נהירא דמה"ת לחוש שישכח ויחזור וידליקנה חלילה לחוש שיחזור וידלוק רק לשמא יטה שתבער יפה זה יש לחוש דלא משמע לאינשי כל כך איסור וגם ישמעו אזניו מה שמוציא בפיו דבחול חיישינן שיפשע ולא ידליק לאחר שכבה ובשבת יחזור וידליק לאחר שכבה ומה"ת לגזור שני גזרות הפכיים וצדקו דברי האשכנזים שמביא בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' ד' דחסרון הפשט מרבה קושיות וז"פ:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ח (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.