והנה בש"ק א' חנוכה תרח"י הקרה ד' לפני ספר כלבו ומצאתי שבהלכות חנוכה הקשה על שיטת העיטור דמתיר להשתמש בנר חנוכה לדבר מצוה דא"כ אמאי התירו בשמנים ופתילות שאסרו חכמים להדליק משום דלא שייך שמא יטה והא אכתי שייך שמא יטה לדבר מצוה והנה גם הט"ז בסי' תרע"ג הקשה כן וכתב דאין לומר משום שיש אחר עמו דהא באותן שמנים לא מצינו היתר שיהיה מותר ע"י אחר ועוד הקשה הכלבו דא"כ למה אמרו נ"ח ונר שבת נר שבת קודם משום שלום בית והא יכול לאכול אצל נ"ח דהוא מצוה ולפענ"ד נראה לפמ"ש האחרונים דהא דגזרו שמא יעבירנו אף דממנ"פ אם יהיה בהול לדבר יהיה טעה בדבר מצוה ע"ש מ"ש בזה ולפ"ז לכך לא גזרו שמא יטה באם עושה לדבר מצוה דהא הוה טועה בדבר מצוה דבשלמא להתיר שמנים ופתילות לכתחילה בודאי לא מתירין דלכתחלה לא התירו שיהיה טועה בדבר מצוה וכמ"ש בטעם המלך לענין שמא יעבירנו אבל כל דאסרו רק דאם אירע שצריך לדבר מצוה פשיטא דלא חיישינן דהא הוה טועה בדבר מצוה ולכך נר שבת קודם דלכתחלה בודאי אסור שיהיה נקרא טועה בדבר מצוה ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ח (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.