אור ליום ל"ה למב"י שנת תרי"ז שלח אלי הרב המאה"ג החריף מוה' פנחס נ"י שיפער מפה מה שנשאל מהגבאי דבהכ"נ אם מותר להדליק הנר של תמיד בחול ובשבת בנפט לבן והשיב שנראה שאסור והלך השמש אצל מורה אחד והתיר ואמר שאינו יודע טעם לאסור וע"ז האריך מעלתו שהרי"ף והרא"ש הביאו דבנפט לבן אסור אף בחול משום שהוא סכנה מפני שהוא עף והוא ברייתא שבת דף כ"ו והנה לפענ"ד נראה דיש להתיר מטעם שא"ל הגבאי דבזמן הש"ס לא היה הנפט מזוקק ולכן היה בו סכנה וריח רע משא"כ בזמן הזה שהנפט לבן מזוקק אין בו סכנה ולא ריח רע. ומ"ש מעלתו דהוה דבר שבמנין וצריך מנין אחר להתירו והאריך דלא דמי לגילוי דגם בזמן הש"ס היה מקום שלא היה שייך גילוי הנה יפה כתב מעלתו וכבר האריך בזה הפר"ח סי' קט"ז ועיין מג"א סי' תס"ח אבל הרא"ש בתשובה כלל ב' הובא במג"א סי' ט' ס"ק ז' כתב דדבר שידוע הטעם אם נתבטל הטעם נתבטל האיסור ולא דמי לביצה דאין הטעם ידוע כ"כ ע"ש ולפ"ז בנ"ד דנפט לבן דלא גזרו כלל רק משום שהוא סכנה וממילא אסור אף בחול ומה"ת אסור משום ונשמרתם מאוד לנפשותיכם שוב כשיהיה מזוקק יהיה מותר לגמרי. ובזה אני אומר הא דאמרו בשבת דף כ"ו ולימא מר מפני שהוא עף והקשו בתוס' והרשב"א בחידושיו דא"כ אף בחול אסור כמו בנפט לבן ולפמ"ש אתי שפיר דנ"מ אם יהיה מזוקק דיהיה אסור מפני שיש לחוש דלמא יסתפק ממנו שאין הטעם ידוע שוב יש לאסור אף אח"כ ונמצא באמת יהיה אסור גם בחול מפני שהוא עף וא"ל דא"כ תיפוק מיניה חורבא דנתיר כשהוא מזוקק דזה אינו דכיון דבשבת יש עוד טעם מפני שיש לחוש שמא יסתפק שוב יש לומר גם מפני שהוא עף דהוא סכנה ויש חשש תורה וא"ל דלא רצה שיצא חורבא דנתיר כשיהיה מזוקק דזה אינו דכל שיש עוד טעם לא תיפוק מיניה חורבא אבל בנפט לבן דליכא שום טעם רק מפני שהוא סכנה שוב כל שהוא מזוקק שוב מותר. ובזה עמדתי על לשון הרמב"ם שכתב בהלכה יו"ד ולא בצרי מפני שהוא מריח וטוב וכו' ועוד מפני שהוא עף ובנפט לבן כתב דאפי' בחול אסור מפני שהוא עף ולמה לא כתב גם בצרי דאף בחול אסור ולפמ"ש אתי שפיר דבצרי דיש עוד טעם שוב אף דבחול אסור מפני שהוא עף אבל נ"מ לשבת דאסור מה"ת וכשיהיה מזוקק ג"כ ישאר באיסורו כיון דאין טעם ידוע אבל בנפט דאין בו רק טעם דסכנה שוב כשיהיה מזוקק מותר וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
