שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ז (ב׳)

ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד דלכך בטבילה מברך אח"כ משום דשם בודאי נזכר מקודם רק שלא יכול לברך מקודם דאכתי גברא לא חזי וא"כ לא שייך עובר לעשייתן בזה. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו בפסחים דף ז' חוץ מן הטבילה והשופר וכו' אלא שופר מ"ט וכ"ת דלמא מקלקלא תקיעה והיא תימה דכי בשביל חשש קל לא יברך מקודם ועיין במגן גבורים סי' ח' ס"ק יו"ד מ"ש בזה ולפמ"ש אתי שפיר דכל דנזכר מקודם רק שלא יכול לברך בזה לא שייך עובר לעשייתן ודחה הש"ס דא"כ בכל מצות נמי וע"כ דלא חיישינן שמא תתקלקל. ובזה נראה בהא דמבואר בש"ע יו"ד סי' י"ט בדבר שיש בו ריעותא לא יברך מקודם ומהרש"ל ביש"ש בחולין פרק כסוי הדם נתקשה בזה דהא צריך לברך עובר לעשייתן ולפמ"ש בכה"ג לא שייך עובר לעשייתן. ובזה נראה לפענ"ד לדחות דברי הברכת אברהם שהביא הש"ך ביו"ד סי' י"ט ס"ק ג' לשיטת הרמב"ם דכל המצות אינו מברך כל שלא בירך מקודם דא"כ היכא מברך בגר אח"כ ובש"ך נדחק בזה ולפמ"ש מעיקרא אין התחלה לקושיא דשאני גר דכל דנזכר מקודם רק דלא יכול לברך שוב הוה עובר לעשייתן ועדיף מהך דהרא"ש דכאן לא חזי כלל ואולי גם החולקים על הרא"ש מודים בזה ובזה נראה לפענ"ד לפרש דברי הש"ס בברכות דף נ"א דבעי מר"ח מי שאכל ושתה ולא בירך מהו שיחזור ויברך אמר להם מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אמר רבינא הלכך אפילו גמר סעודתו יחזור ויברך דתניא טבל ועלה וכו' והסוגיא תמוה דהרי ר"ח אמר דלא יברך והיאך שייך לשון הלכך ועיין פ"י ובמ"ג שם מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דהנה באמת בסי' קמ"ג במ"א ס"ק כ"א כתב בשם הכל בו דאם יכול לאכול יאכל מעט ויברך כתב המ"א דיש לעשות כן ע"ש ולפענ"ד נראה דזה היה האבעיא באם לא יכול לאכול רק ע"י הדחק וכדומה אם יחזור ויברך ואמר ר"ח דלא הועיל דהא אכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה וא"כ יברך לבטלה ומה יועיל להציל מה שכבר אכל בלא ברכה וע"ז אמר רבינא הלכך אפילו גמר סעודתו יחזור ויברך דהא כל שהיה נזכר באמצע סעודה היה אוכל ומטעם דיכול לאכול עדיין א"כ שוב מקרי עובר לעשייתן דהרי באמת יכול לאכול ע"י הדחק רק שאינו ראוי לברך אבל מ"מ הרי נזכר מקודם רק שא"י לברך שוב מקרי עובר לעשייתן וז"ש רש"י דאם היה נזכר באמצע סעודה יכול לברך הלכך אף בגמר סעודתו נמי והיינו כמ"ש ודו"ק: