שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קט״ז (ה׳)

ובזה י"ל הא דהביא ראיה מהא דאמרו בכתובות דף פ"ב דלר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ומדר"נ מוציאין אלמא כל דמשתעבדי לכתובה מטלטלי ה"ה דגובית ממלוה וה"ה לדידן דמשתעבדי מצד התקנה מטלטלי אף ממלוה גובית. ולפמ"ש יש לומר דשם ל"מ כלל מה דמשתעבד מטלטלי לכתובה דמכל מקום המלוה הוה ראוי ואין לומר דכתובה חשיבה מוחזקת דזה אינו דהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון וכל שהוא מיבמה שוב לא שייך דמוחזקת בכתובתה דבאמת מטולטלת הכתובה דהיבם לא נתחייב לה כתובה מנכסיו והוא יורש הנכסים ולא שייך דכתובתה חשיבה מוחזקת וצריך לומר דכיון דעכ"פ שייך שעבודא דר"נ א"כ הוא משועבד לאחיו ואחיו משועבד לה ולגבי אחיו היא מוחזקת בכתובתה דלגבי היבם אינה מוחזקת דהו"ל כמנה לאבא בידך אבל לגבי אחיו מוחזקת. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלמה צריך כאן לדר"נ והרי שם גבי מי שמת והניח אשה ובע"ח הוה האשה מוחזקת אף בלי ר"נ ולפמ"ש אתי שפיר דשם כתובת אשה חשיב' מוחזקת משא"כ כאן לגבי היבם אינה נקראת מוחזקת דהו"ל כמנה לאבא בידך וכדאמרו בכתובות דף ע"א וע"ש ברש"י ותוס' ולכך צריך לדר"נ דלגבי אחיו חשיבה מוחזקת וז"ב ודו"ק. שוב ראיתי דגוף הדבר שפירשתי דבכתובתה חשיבה מוחזקת והוה כגבוי אכתי יקשה דא"כ למ"ד כושל שבראיה והיינו ב"ח מא"ל. וכפי הנראה גם בב"ח חשוב מוחזק וכן מצאתי בתוס' בכורות דף נ"א ד"ה ולא שכתבו בהדיא דאי אפשר לומר דוקא כתובה דא"כ למה נותנין לב"ח ע"ש. אך בגוף ענין ראוי היה נראה לפענ"ד ענין חדש בגוף הסברא דלמה יהיה נגרע כח בע"ח בראוי מבמוחזק לפענ"ד היה נראה דהנה הריטב"א כתב בפ"ק דקידושין דף י"ג דלכך ס"ל למ"ד שעבודא לאו דאורייתא משום דאף שיכול למכור מ"מ לא יכול לשעבד לפי שאין הקנאה לחצאין. וביאור הענין לפענ"ד דאיך שייך שיהיה הדבר שלו ושל חברו זולת כשהן שותפים אבל כל שאין שותפים הוא שלו וכשמכרו ונתנו לאחר הוא של אחר אבל שיהיה מקרי שלו ומכל מקום משועבד לאחר זה הוה הקנאה לחצאין וזה לא מצינו וז"ב בכוונתו. אברא דלפ"ז צ"ב דא"כ מ"ט דמ"ד שעבודא דאורייתא והנה בקצה"ח סי' ל"ט ס"ק א' רצה לומר דלא מטעם הלוה משועבדים רק כיון דשיעבודא דאורייתא ממילא משועבדין הנכסים אף שאין כאן מתחייב כמו בפדיון הבן דליכא מתחייב ואפילו הכי משועבדין הנכסים: