שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קט״ז (ג׳)

ובזה מיושב קושית התוס' שם ד"ה לאשה ודו"ק היטב ועיין בהפלאה שהקשה דמה קמ"ל אמימר הא פשיטא דאשה בקרקע. ולפמ"ש אתי שפיר. שוב ראיתי בקצה"ח סי' ק"ז שגם הוא כתב דמהיורשים אינו גובה רק מקרקע ומטעם דאף דמעות עדיף הא מן היתומים אינו גובה רק בזיבורית ע"ש ולפענ"ד מ"ש נכון יותר. אמנם בכתובה היה מקום לומר כיון דלא נתנה כתובה לגבות מחיים וסתם אשה לאו לגירושין עומדת א"כ מתחלה חייב עצמו שתגבה מהיורשים שוב הו"ל כמ"ש לה שתגבה ממעות או מטלטלי בין בחיים בין לאחר מיתה דגובה בב"ח אף מיתמי במה שנתחייב לו כמבואר סי' ק"ז וה"ה בזה. ובזה מיושב היטב הא דאמר אמימר דלב"ח בזוזי ואשה ממקרקעי והקשו מאי קמ"ל ועיין בהפלאה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון דכתובה אינה עומדת לגבות מחיים הו"ל כאלו נתחייב לה בין בחיים בין לאחר מיתה וא"כ מגיע לה ג"כ מעות או מטלטלי ורק כיון דעכ"פ מצד הדין אין מגיע לה רק קרקע א"כ ז"ש האי כי דיניה והאי כי דיניה דמצד הדין מגיע לה קרקע וז"ב ודו"ק. שוב ראיתי בשיטה מקובצת בכתובות דף פ"ו שכתב על דברת רש"י דבנדוניא מהראוי להיות שתגבה האשה מעות ע"ש בשם הריטב"א ועכ"פ מדברי רש"י מבואר להיפך ודו"ק. והנה בהא דאמרו בב"ב דף קכ"ד גבו מעות יש לו גבו קרקע אין לו נראה ברור דהיורשין צריכין ליתן מעות לבע"ח ולכך חשוב מוחזק במעות יותר מבקרקע ועיין רשב"ם שם ובשיטה מקובצת שם באורך מתנוצץ מבין אמרות טהורות של הקדמונים דעיקר שיעבודו דבע"ח על המעות ועיין תוס' שם ד"ה גבו דכתבו דדרך בע"ח לפרוע במעות ולא בקרקע והיה מוחזק במעות טפי מבקרקע. והנה המעיין שם בשיטה מקובצת ימצא מבואר דאף לרבה דס"ל שעבודא לאו דאורייתא אפ"ה מצי למסבר למפרע גובה דמש"ה אקשי ליה אביי ע"ש ומזה סתירה למה שרצה הפ"י לחדש בגיטין דף נו"ן דמאן דס"ל למפרע גובה ע"כ דשיעבודא דאורייתא ע"ש והמעיין כאן יתבאר לו דהוכחת הפ"י אינו כלום גם מדברי התוס' בב"ב שם ובשיטה ימצא דראוי דאבי אבא מגרע גרע טפי מראוי דעלמא דמלוה דלכך בסבתא לא חשיב מוחזק ובמלוה אפשר דחשוב מוחזק וכבר האריכו בזה בשו"ת מהרש"ל ובשו"ת הרמ"א ובשארית יוסף ובעבודת הגרשוני סי' ע"ה ע"ש וכבר כתבתי בזה בתשובה אחרת אבל באמת דברי הרמב"ן והשטה שם הם באריכות גדול ודברים נוראים ונפלאים ולא נתנני הזמן לעיין בהם כ"כ אולי יהיה ד' בעוזרי אשוב אלקט אורות היוצאות מפניני אמרותם בל"נ: