שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קט״ו (ב׳)

מכתבו הגיעני תמול ואני עודני יושב בקרית חוצות עוסק ברפואות ומחוסר ספרים ומעל' מראה חזותו בפלפול ולולא זאת לא הייתי משיבו כי אין להשיב בדיני ממונות לאחד שאינו דינו כמבואר בחו"מ סי"ז אמנם לאחר שלפי דעתו איננו דין שאירע על כן אני משיבו בקצרה בדבר השאלה שאחד לוה מעות על בית והתנה עמו שיוכל לסלקו בכל עת שירצה וגם המלוה התנה שכל זמן שלא יתן המעות ידור בבית בחנם וכמה שנים הי' דר בבית בחנם ועתה מת המלוה והניח יורשים וטוען הלוה שרוצה לנכות מדמי ההלואה באמרו שהיא רבית קצוצה וישלם לו המותר מדמי החוב והיורש טוען שישלם לו כל החוב דאין מוציאין מן היתומים אף שהיא ר"ק וע"ז האריך מע"ל לברר אם הוא ר"ק וכתב שמדברי הרי"ף והראב"ד והרשב"א והר"ן נראה דבאתרא דמסלקי הוה ר"ק לבד דעת רש"י דלא הוה רק אבק רבית אבל כאן כיון דקצץ בפירוש הוה ר"ק וכמ"ש המחנה אפרים ה' מלוה ולוה סי"ב ועכ"פ לדעת הפוסקים דלא כרש"י בוודאי הוה ר"ק ועש"ך ס' קע"ב ס"ק ז' והנה החו"ד שם חידש דבבית כיון דאינו יכול להשכיר לאחרים הוה כלא קיימא לאגרא וכמ"ש התוס' ד' ס"ד ב' ד"ה לא ישכור ושאני שדה דיכול למכור פירותיו ומע"ל תמה עליו דנעלם ממנו דברי הרמב"ם דבבית הוה טפי ר"ק מבשדה וכן נראה מהרשב"א בתשובה ומהנימוקי יוסף ובאמת שעם כל זה דברי התוס' מורין להדיא כהח"ד ומ"ש מע"ל דהתוס' לא כתבו רק בדהוה בנכייתא דלא הוה רבית רק דמיחזי כרבית בכה"ג סומכין על הסברא דאין יכול להשכיר אבל בלא נכייתא דהוה רבית גמור לא סמכינן ע"ז הוא תמוה דמה נ"מ יש בין נכייתא כל דלא חסר והוה כלא קיימא לאגרא ושרי. אך לפע"ד הדבר נכון דבאמת גוף סברת התוס' כל דיכול להשכירו הוה רבית ושאינו יכול להשכירו לא הוה רבית הוא תמוה והח"ד אסברה דהוה כלא קיימא לאגרא וזה נהנה וזה לא חסר אבל הוא תמוה דנהו דכעת א"י להשכיר היינו מחמת ההלואה שהלוה לו ושיעבד לו הבית עי"ז א"י להשכיר ונמצא שבעת שהלוה הי' לו חסרון ונתרבה הנאתו של זה ע"י חסרונו של זה כמ"ש מע"ל אמנם ביאור הדבר נלפע"ד דהתוס' הביא שם בתחילה דברי ר"ת דבית נמי זמנין דלא שקיל מידי דיכול להיות שיפול או ישרוף הבית ולפ"ז כיון שבתחילה הלוה על הספק שפיר כתבו דהיכי שהלוה על הבית או על השדה א"י להשכיר לאחרים והיינו דהרי מבואר בחו"מ סי' קי"ז דמשכנתא סתם הוה כהלואה סתם ואם פירש הוה כאפותיקו מפורש ולפ"ז לר"ת דאמר דבבית ג"כ זמנין דלא שקיל מידי דילמא יפול או ישרוף הבית והיינו עכ"פ משכונא מפורש שלא יהי' פרעונו אלא מזה וא"כ בכה"ג בודאי הוי כלא קיימא לאגרא שהרי בודאי א"י להשכיר דהא נתן לו שיעבוד ע"ז ולא יגבה אלא ממנו ואיך ישכיר לאחרים והם יקלקלו הבית והחצר והשדה ומאין יגבה המעות שהלוה על המשכון הלז וא"כ לפי מה דמבואר בש"ע שם דאין חילוק בין שדה לבית וא"כ ע"כ מיירי באפותקי מפורש דהיינו משכון בפירוש בכה"ג שפיר מחלק הח"ד בין בית לשדה דבשדה יוכל לתת לו הפירות בחובו או שימכרם משא"כ בבית אבל להרמב"ם ושאר פוסקים דלא ס"ל סברת ר"ת ובבית הוה יותר רבית דההנאה מצויה תיכף ולא ס"ל סברת ר"ת דזמנין יפול או ישרוף משום דזה אונסא דל"ש וא"כ ממילא בשעת ההלואה נחסר לו עי"ז שהלוה וא"כ אף במשכונא בפירוש לא הו' כלא קיימא לאגרא דהא מ"מ נתרבה הנאתו בשעת הלואה תיכף עי"ז שנחסר לו שא"י להשכירו וכמ"ש מעל' ובפרט לשיטת הרמב"ם דאף דלא קיימא לאגרא הוה ר"ק א"כ מה בכך שא"י להשכיר הא מ"מ נתרבה הנאתו ע"י חסרונו של זה דבעת שהלוה לו לא שיעבד לו הבית והי' יכול להשכיר וז"ב מאוד: