שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ד (ז׳)

והנה ביום וא"ו עש"ק נצבים שנת תרי"ד הנ"ל מצאתי דבר פלא בירושלמי תרומות פ"ז אכל אחד מן השניה פטור ואמר ר' יוחנן דר"י היא דתנן תמן אם נשאלו בזה אחר זה טהורין ר"י אומר בין כך ובין כך טמאין וכו' בבא לשאל עליו ועל חבירו ור"י אומר שאל ואזל לך ור' יוסי אמר בנשאלו שניהם כאחת והכא לא בנשאלו שניהם כאחת. הרי בהדיא דאף בדרבנן דהרי המשנה דשתי קופות מיירי בתרומה דרבנן וע"ז אמר אכל אחד מן השניה פטור וע"ז אמרו בירושלמי דבבא לשאל בב"א נחלקו ר"י ור"י א"כ מבואר כהב"ח ע"ש בש"ך סי' קי"א ס"ק י"ט ותמצא שהיא תימה גדולה. ולפענ"ד מזה מוכרח דברי הכו"פ שכתב דכאן ע"כ מוכרח לשאול על חבירו גם כן וזה שאמרו בירושלמי והכא לא כשנשאלו שניהם בבת אחת והיינו כמ"ש הכו"פ וכמ"ש בכוונתו והמפרש נדחק דכיון שכבר אכלו רק שנשאלו על ממון הוה הממע"ה והוה כמו באיסורין דנשאל בבת אחת ואין מובן דסוף סוף הרי נשאל בזה אחר זה ולפמ"ש הכו"פ אתי שפיר דהרי כאן מוכרח להגיד שגם חברו אכל כדי שיוכל לפטור עצמו מממון וא"כ שוב הוה כנשאל בב"א ודו"ק היטב. כי מכאן ראיה ברורה להכו"פ ועיין בתוס' ביבמות שהקשו דלמה נחלקו ר"ל ור"י דוקא בשתי קופות ובשתי סאין לפלגי על ב' קופות וסאה אחת ע"ש בד"ה שתי ובאמת אם נימא כמ"ש הש"ך ס"ק וא"ו בשם הרשב"א אתי שפיר דשם אף שרבה איסור מותר וגם לפמ"ש הש"ך ס"ק ד' יש לומר דמיירי בנתערבו חד בחד וא"כ דוקא בשתי קופות ושתי חתיכות כמ"ש הש"ך וצ"ע: