שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ד (ד׳)

ובזה יש מקום לפרש הא דכחל מן המנין ועיין בחולין דף צ"ז ובתוס' שם ואכ"מ להאריך. ובמ"ש יש בזה די להשיב דברי הש"ך על מכונם שכתב בסי' צ"ח וס' קי"ז דאם נער בה כזית חלב ואח"כ כזית חלב א"צ אלא ששים נגד הב' זיתים ותמהו כל האחרונים דלמה צריך שתים נימא דהב' זיתים אלו ג"כ מצטרפין כיון דאין טעמם שווה ולפמ"ש אתי שפיר דמחלב ובשר כיון שאין נותנין טעם שוב אינם נכנסים לבית הספק וכמ"ש דכל שלא יש בהם בנו"ט שוב הם מותרים ואינם נכנסים לבית הספק וא"ל דשוב נ"מ להזיתים גם כן דזה אינו דכל שאינו בשר בחלב אינו נ"מ לזתים ודו"ק. ומה שהקשה הרב מוהר"א הנ"ל בהא דמבואר דנ"ט זתים של היתר שנפל בהם כזית חלב ובקדרה אחרת נפל כזית של דם והיו שלשים של היתר ונתערבו דמותר וע"ז הקשה דהא כיון דקי"ל דאפשר לסוחטו אסור והחתיכה עצמה אסורה לפי שאי אפשר לפלוט האיסור שבה לגמרי וא"כ עכ"פ אותן החתיכות מהראוי שיהיו אסורות ומה מועיל מה שנתערבו אח"כ הנה יפה שאל וזכרני שכתבתי בזה בתשובה אחת מה שהשבתי לו בראשית ההשקפה אבל לא נתחוור כל הצורך וכעת נראה לפענ"ד דבר ברור דהנה כל הטעם דאותה חתיכה אסורה משום דאף שיש ששים אח"כ לא ידענו אם נפלט האיסור לגמרי מאותה חתיכה וא"כ אסורה דלא ידענו כמה נפיק מינה ולפ"ז נראה לי ברור כיון דכאן מיירי שהיה בצמצום כזית דם וכזית חלב וא"כ אף שתאמר שאותו חתיכות בלעו כל הזית מכל מקום עכ"פ בכל השלשים חתיכות לא נבלע בכל אחת עכ"פ כזית וכיון שכן הרי קי"ל דחצי שיעור ע"י תערובות מותר ועיין כו"פ סי' ק"ט שהחליט כן וגם אני הארכתי בזה בכמה תשובות והרביתי טעמים לזה ואכ"מ להאריך וא"כ עכ"פ חצי שיעור ע"י תערובות היא ומה דאפשר לסוחטו אסור בשאר איסורים אינו רק דרבנן וכאן דגוף האיסור אינו רק חצי שיעור ע"י תערובות א"כ אף דנימא דחצי שיעור ע"י תערובות אסור מדרבנן אינו רק ספק דרבנן ושרי בשיש ששים דספיקא דרבנן לקולא. שוב נזכרתי דבר"ש פ"ב דטבול יום משנה ג' גבי מקפה של תרומה כתב הר"ש שם דהא דאמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה הוא דוקא כשהיא בעין אבל ע"י תערובות לא וע"ז כתב דבחולין דף צ"ח גבי פלגא זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא משמע דאפילו ע"י תערובות נמי אסור והנה ראיתי בספרי אחרונים דיש לומר דשאני חלב דמרבה מכל חלב אבל שאר איסורים דאמר ר"י מצד הסברא משום דחזי לאצטרופי א"כ ע"י תערובות לא שייך חזי לאצטרופי וכתבו שלזה כוון רש"י במ"ש בחולין שם דחצי שיעור אסור משום כל חלב ולפ"ז עכ"פ יהיה איך שיהיה כיון דכאן מיירי שהיו נ"ט זיתים או שלשים לפי הגירסא בטור בחלב א"כ שוב עכ"פ יאסרו השלשים זיתים של חלב דהא בזה אסור ח"ש ע"י תערובות. אך נראה דבאמת צריך ביאור דברי הש"ס שם דרצה לשער בשלשים פלגי דזיתא וא"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן ועוד האמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה והדבר יפלא דאטו עד השתא לא ידענו דחצו שיעוד אסור מן התורה דקי"ל כר"י ובתחלה מה קסבר דא"ל לא תזלזל בשיעורא דרבנן וע"כ נראה דבאמת מסתפקא ליה בזה אי חצי שיעור על ידי תערובות אסור מן התורה וע"ז קאמר דעכ"פ שיעורא דרבנן הוא ועוד האמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה והיינו דאפשר בחלב הוה מן התורה וא"כ לפ"ז יש לומר דהרא"ש פסק דחצי שיעור ע"י תערובות מותר אף בחלב ולא הוה רק שיעורא דרבנן. ובזה מיושב היטב מה שכתבו התוס' בביצה דף ד' להביא ראיה דאין מבטלין אף איסור דרבנן מהך דפלגא דזיתא והדבר תמוה דשם הוה איסור תורה דבאמת חצי שיעור אסור מן התורה ומצאתי בכה"ג בי"ד סי' צ"ח שעמד בדברי התוס' בזה ונדחק דהתוס' כתבו לפי הס"ד דס"ל דאינו רק דרבנן ע"ש וחלילה לומר כן שיחשוב ר"א דאינו רק דרבנן ולפמ"ש אתי שפיר דהוה חצי שיעור ע"י תערובות ואינו רק דרבנן וגם לפי מ"ש התוס' שם יש ליישב דברי הש"ס דתחלה אמר לו דאף דחצי שיעור ע"י תערובות אינו רק דרבנן לא תזלזל בשיעורי דרבנן ואף דתאמר להוסיף עד ששים הא אמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה וא"כ עכ"פ עקרו בדאורייתא ודו"ק. ובלא"ה יש לומר לפמ"ש התוס' בחולין דף ק' ד"ה בשקדם דר"א הביא מזה ראיה דלא אמרינן חתיכה נ"נ דאל"כ יצטרך ששים נגד אותה חתיכה שנגע בה דדיקולא היינו סל חתיכות רותחות וע"כ דלא אמרינן חתיכה נ"נ רק בבב"ח ולא בשאר איסורים ולפ"ז כיון דעכ"פ אותה חתיכה באיסורה עומדת לעולם אף שיש ששים דאפשר לסוחטו אסור וא"כ שוב לא שייך לומר חצי שיעור ע"י תערובות דהא אותה חתיכה נאסרה כולה והוה כאילו האיסור בעין וא"כ זה שאמר והאמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה וכאן הוה בעין. ובזה אמרתי פרפרת נחמד במ"ש הא א"ר יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה וקשה מה נ"מ מי האומר הא עכ"פ חצי שיעור אסור מן התורה היא הלכה פסוקה. ולפמ"ש אתי שפיר דהא אם נימא דאפשר לסוחטו מותר א"כ הוה חצי שיעור ע"י תערובות ושרי ולפ"ז שפיר דייק דהא רבי יוחנן ס"ל חצי שיעור אסור מן התורה וקיי"ל כוותיה כנגד ר"ל והרי ר"י נחלק עם ר"ל באפשר לסוחטו ור"י ס"ל דאפשר לסוחטו אסור וא"כ שוב פשיטא דהוה כבעין דקי"ל כר"י נגד ר"ל ועיין בחולין דף ק"ח וא"כ שפיר הקשה. ובזה נתבארו דברי התוס' בביצה דשפיר מייתי מהס"ד דלא הוה רק דרבנן ודו"ק היטב ולפ"ז שם דנפל הרבה חתיכות ולא נודע למי נכנס א"כ שוב הו"ל חצי שיעור ע"י תערובות דלא נודע לאיזה חתיכה נבלע ומאיזה נפלט ובאיזה נשאר והו"ל חצי שיעור ע"י תערובות ושרי ודברי הרא"ש ברורים ודו"ק. שוב מצאתי בישועת יעקב ביו"ד סי' צ"ח שם שהקשה ג"כ קושית הרב מוהר"א ונדחק גם כפי הנראה לא העתיק יפה דברי הש"ע ע"ש ודו"ק ועיין מ"א ס"י תמ"ז ס"ק ל"ח במ"ש דלא דמי לסי' קי"א דכאן הוה בזאח"ז ע"ש ונשאלתי בזה מהך דמבואר ביו"ד סי' ק"ח ס"א דבאיכא ששים אפילו בכל התנור מבטל את האיסור מטעם דהכל נכנס בכלל הספק וא"כ חזינן דאף שנכנס בזאח"ז לכל קדירה בפני עצמה אפ"ה הכל מצטרף ולק"מ דגם שם נכנס בב"א ולא שייך לומר דברת המ"א ועיין במחצית השקל שם אמנם אי קשיא הא קשיא על הדין דסי' ק"ח הא הש"ך בסי' צ"ב וסי' ק"ה ס"ק למ"ד כתב דבמבא"מ לא שייך זאת דנרגש טעם א"כ בריחא דודאי נרגש הטעם ובפרט במבא"מ למה יהיה הכל נכנס בבית הספק וצ"ע. שוב הוגד לי שבפרמ"ג סי' קי"א הקשה זאת. והנה במה דמבואר בסי' קי"א סעיף וא"ו דאם נפל איסור לתוך אחד מהם ואין ידוע לאיזה נפל ואח"כ נפל איסור שני וידוע לאיזה נפל שתיהן אסורות והיינו דלא אמרינן למקום שנפל איסור אחרון נפל הראשון והטעם משום דכבר נאסר ולפענ"ד נראה טעם חדש דהנה הך דתולין דאיסור נפל לתוך האיסור באיסור דרבנן היא לא משום דבאיסור דרבנן בודאי האיסור נפל לתוך האיסור דזה אינו דמנא ידע זה האיסור שיפול לתוך האיסור דוקא וזה מכחיש חוש המציאות ורק דכיון דאינו רק איסור דרבנן בדרבנן אזלינן לקולא ואף אם אולי יכול להיות להיפך מ"מ חז"ל שגזרו על איסור דרבנן לא גזרו כי אם בודאי איסור ועל ספק לא גזרו ואף אם אולי נפל לתוך ההיתר מכל מקום מותר דלא גזרו כל דנוכל לתלות שלאיסור נפל אין כאן איסור בודאי ולפ"ז במקום דלא נוכל לתלות כגון ששניהם היתר שוב כיון שאחת מהן ודאי אסורה ואין אתה יודע איזה מהם ואי אתה יכול לתלות בזה יותר מבזה א"כ שניהם אסורים מספק ולפ"ז מה מועיל מה שנפל אח"כ איסור לתוך אחד מהם הכי אפשר לומר דבבירור נפל איסור הראשון למקום שנפל השני זה אי אפשר רק שספק הוא וא"כ איך אפשר שבשביל שבדרבנן מקילין נימא דנשתנה המציאות והא מכל מקום היה יכול להיות דלא נפל לזה והכי בשביל הדין דתולין להקל בדרבנן נימא דנשתנה המציאות וכעין מ"ש המלמ"ל דבספיקא דדינא לא שייך לאוקמא אחזקה דהכי בשביל חזקה ישתנה הדין כמו כן בשביל הדין דתלינן לקולא לא נכחיש שיש ספק אם אולי לא נפל לזה ואיך נתיר הא אז היה לנו ספק דאפשר נפל לקדרה השניה ובמה הלך הספק הלז ונעשה בירור שנפל למקום שנפל האחרון וזה ברור: והנה בהא דמבואר בסי' קי"א ס"ז דאם הם של שני בני אדם אינן מצטרפות וכתב הש"ך בשם הב"ח דאם באו לשאול בזה אחר זה מהראוי להקל כמו בשני שבילין ע"ש ובכו"פ שם ס"ק ח' כתב דשאני שני שבילין דאם בא אחד לשאול הלכתי בדרך הזה אינו צריך לשאול רק עליו בלבד והחכם גם כן מתיר רק על אחד לבד אבל בשני קדירות דאם היה בא לחכם ואומר חתיכה של איסור נפל לתוך קדירה אז היה אוסר ועיקר מה שמותר הוא רק בשביל שיש עוד קדירה שא"י לאיזה מהקדירות נפל א"כ הוה כנשאל עליו ועל חבירו ואסור ודבריו תמוהים מאד דמלבד דיקשה לפי"ז א"כ אמאי בחמץ בשני בתים בדוקים קאמר הש"ס דאם באו לשאול זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אמרינן להו דמותר כמבואר בהדיא בפסחים דף יו"ד וברש"י ובטוש"ע סי' תל"ט ואין שום מקום לחלק בין בדיקת חמץ לשתי קדירות ולדבר הזה העירני אחד מתלמודי בער"ח שבט שנת תרי"ב בלמדינו בלילות הלכות פסח סי' הנ"ל אף גם דגוף דבריו אינם מובנים דמ"ש דאם יבא לחכם לשאול על הקדירה שנפל בו איסור ודאי יאסרהו הנה כפי הנראה כוונתו שכיון שכל הספק הוא רק בשביל שאינו יודע לאיזה מהקדירות נפל א"כ מוכרח להזכיר ב' קדירות אבל זה אינו דמלבד דאם יבא לשאל ויאמר שספק לי אם נפל איסור לקדרתי בודאי יקיל לו החכם וגם יוכל להגיד לו שספק לו אם נפל בקדירה זו או בזו וא"צ להגיד לו שזאת הקדרה אינה שלו רק של חברו וא"כ שפיר אינו נשאל רק עליו לבדו. שוב ראיתי שיש ליישב דברי הכו"פ דכוונתו דבשתי קדירות ע"כ יצטרך לשאול שהקדירה האחרת אינו שלו דאם ישאל לו סתם שלשני הקדירות נפל רק שספק לו באיזה מהן נפל האיסור אז באדם אחד מצטרף ושוב יתיר לו שלא כדין וא"כ ע"כ מוכרח להגיד לו שהקדירה השניה אינו שלו ע"כ מוכרח לשאול עליו ועל חבירו ולכך אין מקום להקל. ובזה מיושב גם מבדיקה דבבדיקה אינו מוכרח לשאול על חבירו דיכול לומר לו שיש לו שני בתים וספק לו באיזה מהן על מה יעשה אם יבדוק שניהם או רק אחת מהן ואינו מוכרח לשאול על חברו ואז לא יצא מכשול דאם נתיר לו בביטול ע"י שספיקא דרבנן היא לענין בדיקה מכ"ש באינו של אדם אחד וגם אם לא יתיר לו משום דהספק על אדם אחד וכמו שהוא באמת הדין אבל עכ"פ לא יבא מכשול עי"ז וא"כ אינו מוכרח לשאול על חבירו וא"כ שפיר כל ששאלו בזה אחר זה שפיר מתירין לכל אחד מהם משא"כ בשני קדירות דאם לא ישאל על חבירו יתיר לו החכם שלא כדין ואין לומר דגם בבדיקת חמץ מוכרח לשאול לו דאל"כ יחמיר עליו שלא כדין דזה אינו דאדרבא כיון שעי"ז שאינו שואל על חברו הוא מחמיר על עצמו אינו בדין שעי"ז נחמיר עליו במידי דרבנן משא"כ בשתי קדירות דעי"ז נקל לו שלא כדין והוא מוכרח לשאול עליו ועל חברו שוב הוה כבא לשאול בבת אחת. ומה שיש לטעון על הכרו"פ הוא כך דלפי מה דמבואר בסי' צ"ט ס"ה דיש חילוק בין נודע או לא נודע התערובות אם ניתוסף עליו אח"כ היתר מבטל ועיין ש"ך שם דלדברי הרמ"א אף במקום דאמרינן חתיכה נ"נ מכל מקום מהני הוספת היתר כדי לבטל א"כ מה בכך דהוה כנשאל עליו ועל חבירו דכל הטעם דמחמרינן בבא לשאול עליו ועל חברו הוא מטעם כיון שבחד הוראה אנו צריכין להורות או איסור או היתר ואי אפשר לומר היתר לשניהם א"כ ע"כ אנו אוסרין א"כ זהו בשני שבילין שלא ישתנה הדבר מכמו שהיה וכמו כן בחמץ אבל כאן כל שלא נודע לחברו יוכל להיות שישתנה הדבר מכמו שהיה להיתר דהיינו כשיתוסף היתר בקדרתו וא"כ שוב אין אנו מורים כעת על הקדירה השניה של חברו רק לו לבדו א"כ נוכל להתיר לו ולכשיבא חבירו לשאל נתיר לו ג"כ באיסור דרבנן וזה ברור כשמש. ואני מסתפק עוד אם נודע לאחד מבעלי הקדירות שנפל איסור וחבירו אינו יודע אם מותר לזה לבטל הקדירה השניה של חברו דלחברו יועיל הביטול כיון שהוא לא בטלו וא"כ שוב נוכל לתלות דבקדירה השניה נפל כיון דלא יקלקל הקדירה השניה עי"ז מיהו בספק נפל איסור דרבנן אפשר דגם בשלו יכול לבטל דלא מקרי מבטל איסור כיון דאינו רק ספק שמא נפלה בקדרתו ועכ"פ דברי הכו"פ בגוף הסברא נכונים. ובמ"ש יש ליישב הא דאמרו בכתובות וה"נ כיון דשרי לה לכולהו כבת אחת דמיא ועיין ברש"י ותוס' שנדחקו דלמה הוה כבת אחת ועיין בשטה מקובצת. ולפמ"ש יש לומר דהכי הכוונה כיון דיש מחבואה אחת א"כ כשבאה אחת מהכהנות לשאול ע"כ מוכרחת לשאול על כל הכהנות דהרי יש מחבואה אחת שמחזקת רק אחת וא"כ היתה מכשלת אם לא שאלה רק על עצמה דבודאי טהורה כיון שיש מחבואה אחת שמחזקת אחת ועיקר הספק הוא כיון דאינה מחזקת אלא אחת מי אמרינן כל חדא וחדא היא היא הטהורה ועיין בשיטה מקובצת דאם היתה מחזקת מעוטות לא מבעיא לן דאף המרובות טהורות דלא מחזי כשיקרא כל כך רק במחזקת אחת בלבד הוא דמבעיא לן דמחזי כשיקרא ולפ"ז כיון דהיא מוכרחת לשאול על כל הכהנות ועכ"פ על חברותיה וא"י לפרט בשם על איזה מהן וא"כ הרי אנו מתירים כלם בבת אחת והו"ל כאלו באו לשאול בבת אחת וז"ב כשמש: