שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ב (ד׳)

והנה לכאורה דברי התוספות תמוהים במ"ש דא"כ תוך ג' חדשים נמי תנשא והא אדרבא כיון דרובא לתשעה ילדן שוב הוה מעוברת חבירו. הן אמת דבלא"ה הקשו הקדמונים בהא דאמרו הטעם דשלשה חדשים משום הבחנה ולמה לא אמרו משום חשש מעוברת חבירו ובשו"ת נו"ב מהד"ק כתב בזה דאכתי בגר וגיורת ל"ש זאת ע"ש ולפ"ז עכ"פ בכל הנשים אי אפשר להנשא תוך שלשה חדשים משום חשש מעוברת חבירו ואדרבא הרוב דלתשעה ילדן מגרע כח ההיתר מיהו התוס' הקשו שפיר דאכתי לשמואל דס"ל דהבחנה היא מן התורה וא"כ מה"ת למה צריך להבחין ולא נסמוך על רובא ועכ"פ מיושב היטב דברי החינוך שכתב דיבמה אסורה להנשא תוך ג' חדשים משום הבחנה ותמה במעיין החכמה דיבמה בלא"ה אסורה משום חשש א"א שלא במקום מצוה וכדאמרו בדף מ"ב בשלמא יבמה כדאמרן וכן ראיתי בחינוך כת"י ההגהות מדו"ז הגאון מוהר"ץ ז"ל מברלין שתמה כן ולפמ"ש אתי שפיר דביבמה יש לומר דתתייבם דניזל בתר רוב ולכך אצטריך טעם הבחנה וע"ד הפלפול יש לומר דדוקא בהבחנה לא שייך רוב דהו"ל דבר שיל"מ שאם נמתין ג"כ עד שלשה ימי הקליטה נצא מהספק אבל ביבמה דאין המתיר עתיד לבא דאם רוצית להתייבם חיישינן שמא היא מעוברת ויתברר להיפך (וכן להיפך) א"כ אין המתיר עתיד בודאי לבא ולא שייך דבר שיל"מ כמ"ש הרשב"א ובש"ע יו"ד סי' ק"ב אבל הבחנה בודאי יהיה מבורר אי מראשון או מאחרון ושוב הו"ל דבר שיל"מ דלא אזלינן בתר רובא ודו"ק היטב: והנה במ"ש למעלה לאב"ד ב"ק ברעזיב לחדש היתר ע"י ס"ס ספק שמא כר"ש הזקן וספק שמא כרשב"א דבאינו מכירה מותרת וכתבתי דהוה ס"ס במקום סכנה ולא מועיל ספק ספיקא הנה בשבת תזריע יום ב' דר"ח אייר שנת תרי"ז נתעוררתי ע"י אחד שכתב לי מ"ק פרעמיסלא שראה תשובה זו ורצה שאתיר לאחותו שהיא ג"כ גרושה והילד לא היה מכירה ורצה להתיר אחר כ"א חדש והנה ראיתי בשיטה מקובצת כתובות דף ס' שם שכתב דאף באינו מכירה שאין סכנה כ"כ אסור דכל דבר שיש בו סכנה יש לחוש אפילו לדבר רחוק ע"ש בשם תלמידי הרר"י ומ"ש הנ"ל דבשיטה מקובצת משמע דלאחר כ"א חדשים ודאי קיל לא ראיתי דאחד ח"י ואחד כ"א שווים וכל דפסקינן כרב ושמואל דצריך כ"ד חדש אין מקום להקל. אמנם בגוף הס"ס שחידשתי דלמא כהר"ש הזקן דמתיר אף במכירה ודלמא כרשב"א שכתב דאף לר"ת יש להקל בגרושה שאינו מכירה נלענ"ד כעת דבר חדש דכל כהאי גוונא לא חשיב ס"ס דס"ס לא חשיב רק במקום דכל ספק בפני עצמו הוא יש צדדים לזה ולזה אבל כאן אם נימא כר"ת דמחמיר בגרושה אף באינו מכירה א"כ דוחה שני הספיקות ביחד לא חשיב ס"ס ודוקא ספק תחתיו וספק באונס דכל אחד מהספיקות צריך אתה לדחות בדבר אחר זה מקרי ס"ס דתחתיו א"א לדחות רק שמא אינה תחתיו ואונס צריך אתה לדחות משום ספק שמא ברצון זה מקרי ס"ס אבל כל דיכול לדחות בחד ספק שני הספיקות לא מקרי שני צדדים. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה אני מבין מ"ש התוס' בכתובות דף ט' דשם אונס חד הוא ולא מקרי ס"ס ולא נודע הטעם. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שאתה אומר ספק רצון אתה דוחה שני הספיקות דרצון אינו אונס ואינו פתוי קטנה דזה מקרי אונס וא"כ בכה"ג שתוכל לדחות שני הספיקות ע"י ספק אחד זה לא מקרי ס"ס. ובזה אני אומר מה שהמרי"א סי' ק"ל והובא בש"ך סי' ק"י בכללי הס"ס אות י"א האריכו בענין הבכורות דהוה ס"ס כל שספק אחד מתיר יותר ואם לאו לא מקרי ס"ס לפמ"ש כל דחד ספק דוחה לשתי הספיקות עד"מ אם נסתפקנו שמא ילדה כבר או מטעם דחולבת וא"כ כל שאנו אומרים שמא כעת בכרה דוחה שתי הספיקות לא מקרי ס"ס אבל כשילדה שתים דהס"ס הוא שמא ילדה כבר או דזה אינו בכור רק האחר א"כ בהספק שמא בכרה כעת ג"כ נשאר עוד ספק שמא זה אינו בכור רק האחר בכה"ג מקרי ס"ס: