שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ב (ג׳)

והנה במה שהקשיתי לר"ת דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת כלל היאך שייך לחוש שמא תעשה עוברה סנדל ולדחסה ולדלמא מעיברא מועכר חלבה והא לר"ת כל שנתעברה שוב אינה חוזרת ומתעברת ור"ת מפרש דסנדל היינו שאם נתעברה תאומים נכנס הזרע בין שתי הולדות ודוחק אותם וא"כ כל שהיא מעוברת חבירו למה נחוש והנה לענין חשש סנדל יש לומר דחיישינן שמא נתעברה כבר תאומים וא"כ הש"ז תכנס בין שתי הוולדות ויהיה אחד סנדל ולזה שפיר אמר א"ה דידיה נמי והיינו שגם הראשון היה אסור לשמש ומשום דחסה היינו שידחוק בשעת תשמיש ג"כ לק"מ אמנם הך חשש שמא תתעבר ותעכר חלבה אינו מובן אך נראה דזה דקאמר סתם מעוברת למניקה קיימא דשמא תתעבר והיינו לא דחיישינן שתתעבר בעת שהיא מעוברת רק דחיישינן שמא תתעבר לאחר שתלד הראשון וא"כ תעכר חלבה וקטלה ליה לבריה ולכך אסרו מניקת חברו ומעוברת גם כן אסרו כיון שלבסוף למניקה קיימא ודלמא תעכר חלבה וא"כ אסרו כל שהיא מעוברת דהרי תעכר חלבה אח"כ והיא משועבדת להניק להראשון. ודרך אגב אזכור מה דנתחדש לי ביבמות דף ל"ז בתוס' ד"ה רוב שהקשו דלמה לא נצריך עוד ג' ימים לקליטה וכתבו דכ"כ לא משתהה הכרת העובר של ראשון והדבר תמוה דביבמה מא"ל ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ט והרבה כתבתי בזה לעיל דף נ"ג. וכעת בלמדי בכפר טריסקאוויטץ י"ט תמוז ג' מטות בדברי תוס' הלז נתיישבתי בפשיטות דהתוס' הרגישו בזה דבאמת אין מקום לקושייתם דבאמת רוב נקלט הזרע תיכף אמנם התוס' הרגישו בזה וכתבו דא"ל דסמכינן ארובא דלתשעה ילדן דא"כ אפילו תוך ג' תנשא והיינו דאם סמכינן ארובא דנקלט תיכף גם על רוב דילדן לתשעה נסמוך ותוכל להנשא תוך ג' חדשים וע"כ דלא סמכינן על רובא דלתשעה ילדן ולמה נסמוך על רוב זה דנקלט תיכף דלמא לא נקלט רק ליום השלישי ואדרבא ע"ז הרוב ודאי לא נוכל לסמוך דיש רוב נגדו ולתשעה ילדן וא"כ מהראוי לחוש שנקלט אח"כ והוא מן הראשון ולא יסתור הרוב וע"ז כתבו דכל כך לא היה משתהה העובר בלי הכרה וא"כ נוכל לדעת זאת והוה רק מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן ואף דהוה נגד הרוב הא גם זה יהיה נגד הסברא דלא ניכר עד עכשיו. ולפ"ז זהו לענין הבחנה אבל לענין יבמה שוב יש לומר דסמכינן על הרוב וא"ל דא"כ תוך י"ב חדש נמי דזה אינו דלענין יבמה אי אפשר דהא כל שלא ניכר העובר יש לחוש שמא מעוברת היא והוה אשת אח שלא במקום מצוה: