שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ב (ב׳)

והנה באמת שאלת הראשונים שאל דהרמב"ן והרשב"א בחידושיהם הקשו דאמאי הוצרכו לגזור משום הבחנה תיפוק ליה משום חשש מעוברת ומניקת חבירו וכתבו דמשום ספק מעוברת לא רצו לגזור ולפ"ז אחר שגזרו חז"ל מעוברת ומניקת חברו ממילא חל הגזירה אף בג' חדשים הראשונים ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ח"י מה שהאריך בזה ליישב ולדבריו יש לומר דבאמת היה גם בג' חדשים הראשונים הגזיר' משום מעוברת חברו יעו"ש ודווקא בגרושה לא שייך זאת. אמנם בלא"ה נראה לפענ"ד דהנה באמת בגרושה דעת הר"ש הזקן דמותרת להנשא ור"ת חולק עליו משום לא פלוג. והנה לכאורה צריך ביאור לפמ"ש הט"ז באהע"ז סי' קי"ט דכל דהחילוק הוא מצד האדם לא שייך לא פלוג דיש לומר דעל אותו אדם לא חל הגזירה כלל ולפ"ז כאן בגרושה יש לומר דעליה לא חל כלל הגזירה ולא שייך לא פלוג כלל והיא קושיא גדולה אך נראה דבאמת מצד הגרושה יש לומר דבגרושה לא גזרו אבל אם אנו דנין מצד הנושא דעליו גזרו חז"ל שלא ישא מעוברת ומניקת חברו והרי על הבעל גזרו משום שנאמר ובשדה יתומים אל תבא וכמ"ש התוס' בסוטה והא סתם גזרו שלא ישא מניקת חברו וא"כ לדידיה לא שייך לומר דבאותה אשה לא גזרו דהא סוף סוף מניקת חבירו היא והוא אין נ"מ בין אותו האיש לשאר אנשים. ובזה מדוקדק מ"ש בברייתא לא ישא אדם מניקת חברו ובכתובות אמרו מניקה שמת בעלה לא תנשא ותלו האיסור בה ע"ש ובנוב"י סי' י"ז שם ובכמה תשובות האריך בזה ולפמ"ש אתי שפיר דלכך תלו האיסור בו כדי שיהיה שייך לא פלוג אף בגרושה. ובזה מיושב היטב קושייתם דלכך גזרו משום הבחנה כדי שיהיה שייך האיסור גם עליה בגרושה דמצד מעוברת חברו לא שייך עליה האיסור משא"כ מצד הבחנה גם היא אסורה. ובזה מדוקדק דהש"ס דגזרו משום הבחנה גזרו עליה וכמו שאמר וכן שאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו וא"כ לכך הוצרכו לחדש משום הבחנה ולפ"ז כיון דעליו נשאר התקנה משום מעוברת ומניקת חברו א"כ ממילא אין מקום לסברתו וגם מה שהאריך מעלתו דכל שפסקה להניק קודם הגירושין שוב לא חל עלי' שם מניקת חבירו ומותרת והאריך בהרצאת דברים להסביר סברת הר"ש דלכך בגרושה לא גזרו דאינה נקראת מניקת חברו ויישב בזה קושית התוס' והנה כל אריכות דבריו לא יועילו להריב"ש וכן קיימו וקבלו האחרונים דאף באינו מכירה אף בגרושה אפ"ה אסורה ולא יושיענו שום דבר דמכל מקום שייך לא פלוג ואף דבאבני מלואים כתב דבהנקתה אחר שנתגרשה אף שהכירה אינה חייבת להניק ע"ש אבל לפענ"ד אין דבריו מוכרחים אמנם גם לדבריו זה אינו רק לשיטת הרשב"א משא"כ לדידן דלא קי"ל כהרשב"א יש לאסור. אמנם אחרי שובי נחמתי כי יש לסמוך על ס"ס כיון דבאמת בגרושה לא שייך חשש נפשות דדחסה נדחה בש"ס והטעם דלמא תעכר חלבה לא שייך בגרושה דאינה משועבדת ורק דחז"ל הוסיפו להחמיר אף בגרושה משום לא פלוג אבל בזה אין עכ"פ משום חשש סכנה רק ספק איסור דרבנן שהחמירו משום לא פלוג וא"כ כל שיש ס"ס דבכה"ג לא גזרו חז"ל שוב בודאי לא שייך חשש סכנת נפשות וא"כ שפיר מועיל ס"ס וז"ב לפענ"ד. ומה גם בנידון דידן שעוד קודם הגירושין מחל לה השיעבוד ונתן כתבים על עצמו ושכר מניקת שבודאי יש להתיר וז"ב. ובגוף קושית הרמב"ן והרשב"א למה לא אמרו תיכף משום מעוברת חבירו לפענ"ד היה נראה דהנה הר"ש התיר בגרושה דאינה משועבדת להניק ומדברי השטה מקובצת בכתובות שם למדתי מדברי הרא"ה דבר חדש דכיון דאם לא יזדמן לו מניקה אחרת היא משועבדת להניק וצריך ליתן לה שכר א"כ שוב נקראת משועבדת לו ולפ"ז לכאורה צריך ביאור דא"כ לא שייך הטעם דלמא מעכר חלבה הא אדרבא אם תתעבר ותעכר חלבה שוב בודאי אינה משועבדת לו אמנם צ"ל כיון דהיא כבר מעוברת ושייך כבר הגזירה שוב לא נפקע אף בגרושה ולפ"ז בשלשה חדשים הראשונים דעדיין לא נתברר שהיא מעוברת איך שייך לומר דלמא תתעבר ותעכר חלבה והא ממנ"פ מותרת דכל שעבודה בגרושה היא שמחוייבת להניק כשלא יהיה לו מניקת וכל שתעכר חלבה פשיטא דודאי אינה משועבדת לו עוד ואין לומר דע"ז גופא משועבדת מתחלה שמא לא תזדמן מניקת ושמא תעכר חלבה דפשיטא דכל כה"ג לא חשו דהא יש ס"ס לפטור וכבר כתבתי דבגרושה כל דיש ס"ס לא גזרו חז"ל. ודרך אגב אזכיר מה דקשה לי לשיטת ר"ת דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אפילו נפל כמ"ש התוס' בנדה דף כ"ה ע"ב ד"ה קמ"ל ועיין תוס' יבמות דף י"ב א"כ למה חשיב מעוברת שמא תתעבר ותעכר חלבה והא אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת כלל ואולי דוקא מאותו איש שנתעברה כבר אבל מאיש אחר שלקחה תוכל להתעבר וצ"ע בזה. אחר שכתבתי כל זה ראיתי בפרי מגדים או"ח סי' קע"ג במשבצות שנסתפק אי מועיל ס"ס במקום סכנה והביא הך דחולין ונהניתי: