שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״ב

ב' אדר שני אור ליום ג' ויקרא שנת תרט"ז מסר לי הרב המופלג מוה' אלי' נ"י אבד"ק ברעזיב. אשר שאל אודות אחד שמרד על אשתו והוכרחה לקבל מאתו ג"פ ואולם בזמן שמרד כבר היתה מעוברת ממנו וקבלו בקא"ס שתקבל מאתו ג"פ אחר הלידה והולד יהיה שייך לבעלה וכאשר ילדה בן קבלה מאתו ג"פ והבעל נתן כתבים באוהיו"מ שיחזיק הולד וקודם הגירושין קיבל הולד ונתן אותו למניקת אמנם איזה ימים אשר לא נזדמנה לו מניקת הניקה האם בעצמה לילד איזה ימים ואח"כ נתנו הבעל למניקת והבעל מחזיק לו המניקת להניק והאשה רוצית להנשא והאריך מעלתו לחפש צדדים להתיר לה. והנה הר"ש הזקן מתיר בגרושה להנשא שאינה משועבדת להניק ור"ת חולק עליו. אמנם הרשב"א מחלק אף לפי דעת ר"ת שס"ל גם בגרושה אסורה מכל מקום בלא הכיר הולד את האם גרושה מותרת והריב"ש חולק ובזה נחלקו האחרונים דהב"ח כתב דגרושה מותרת כל שלא הכיר הולד את האם והט"ז מחמיר בכל ענין ובאמת שדברי הט"ז תמוהין שהוא הבין שהרשב"א ס"ל כהר"ש אבל המעיין בהה"מ פרק י"א מהלכות גירושין הכ"ה כתב בשם הרשב"א דס"ל כר"ת ודעימיה ומ"מ באינו מכירה מתיר וא"כ יפה העתיק הש"ע דברי הרשב"א דאף לדעת ר"ת הוא מתיר כל שהולד אינו מכירה וכבר הארכתי למעלה מזה ובאמת להרשב"א צריך לומר דהר"ש מתיר אף במכיר הולד את האם וכ"כ הב"ש ס"ק ל"ה ומה שהאריך הב"ש דמדברי התוס' נראה דהר"ש עצמו לא מתיר אלא באינו מכירה וא"כ ממילא ע"ז חולק ר"ת ודעימיה ואף באינו מכירה אסור באמת אני זכיתי למצוא בהדיא דברי הר"ש הזקן בספר הישר לר"ת סי' תקמ"א שכתב הר"ש הזקן דלכך גרושה מותרת משום דאין כופין אותה להניק ומה דקתני אם היה מכירה כופה ומניקתו זה הכפייה אינו בב"ד וכל זמן שלא כפאה ב"ד מותרת להנשא. הנה מבואר דדעת הר"ש להתיר אף במכירה וממילא מבואר דהרשב"א אף דס"ל כר"ת מכל מקום באינו מכירה מתיר. ולכאורה חשבתי שיש ס"ס להתיר ספק שמא כהר"ש דמתיר אף במכיר ואת"ל כר"ת מכל מקום באינו מכיר שמא כהרשב"א וא"ל דלא הוה מתהפך דזה אינו דכבר כייל הש"ך סי' ק"י דאם אתה צריך לדון שמא לא היה כאן איסור פשיטא דמתחילין בהספק הלז ראשון וא"כ גם כאן הספק שמא כדעת הר"ש הזקן הוא ספק שמא אין כאן מניקת חבירו כלל בגרושה ומה גם דגם ר"ת החולק הוא רק משום לא פלוג וא"כ פשיטא דזה הספק הוא ראשון וממנו מתחילין וא"כ יש כאן ס"ס וגם לדעת הרמ"ע מפאנו לפי מ"ש בתשובה אחרת דדעתו לחלק היכא דנודע הספק הראשון מקודם א"כ גם כן כאן זה הספק שמא גרושה אינה בכלל מניקת חבירו זה נודע ראשונה דהא היה יכול להיות שיצמקו דדיה ולא תתחיל להניק כלל ואף באלמנה מותרת וא"כ זה הספק נולד קודם ושם אחת בודאי אינו דהספק הראשון מתיר אף במכיר הולד את האם. אמנם לכאורה היה נראה כיון דכבר נודע דהיתר דמניקת היא סכנה למי שמתיר אם אין הדין כן כמ"ש בתפארת למשה בסופו וגם איכא חשש סכנת נפשות להולד ועיין ב"ש ס"ק כ"ב וא"כ בסכנה יש להחמיר אף בס"ס. וחילא דילי דהרי ס"ס אף דעדיף מרוב והוה רובא דאיתא קמן שיש שני צדדים להתיר מכל מקום עכ"פ מיעוט יש וכיון שכן כל שיש סכנה ל"מ אף דיש רוב ועיין ט"ז ביו"ד סי' קט"ז ס"ק ב' דבסכנה אף ששים ל"מ ואף דהנקודות הכסף חולק היינו שם דבטל והוא דנחשב ששים ואינו במציאות כלל אבל כאן דיש המיעוט שמחמירין א"כ נשאר חשש הסכנה והט"ז והאחרונים מחמירים בכל עוז ואעתיק כאן מ"ש בגליון הש"ע סי' קט"ז וז"ל עיין חולין דף יו"ד ע"א דמסקינן דבסכנתא ל"מ אף רוב וחיישינן למיעוטא ואף דבאיסור מועיל רוב מכל מקום בסכנה חיישינן למיעוט ועיין תוס' פסחים דף קי"ד ע"ב לענין קפא ודו"ק ואפשר דאף ששים לא מועיל דהכמות מכל מקום צריך להתבטל ברוב דהששים הוא לענין הטעם אבל כמות האיסור צריך רוב והארכתי בזה בתשובה דששים צריך לבא מכח רוב לבטל הכמות ועכ"פ כאן דבודאי יש מיעוט המחמירים דודאי חיישינן למיעוטא דבסכנה יש לחוש אף למיעוט וא"כ לא מועיל אף ס"ס. והנה מעלתו רצה לחדש כיון דבפסק חלבה אפילו יום אחד מותרת ואחר ג' חדשים בודאי צמקו דדיה ולא תניק כלל ולפ"ז כיון דגזרת מעוברת ומניקת חברו ע"כ לא חל רק אחר ג' חדשים ימי הבחנה דעל השלשה חדש הבחנה לא הוצרכו לגזור כלל דבלא"ה אסורה משום הבחנה ולדעת שמואל היא מה"ת נמצא דבגרושה עת שחל עליה גזירת מעוברת ומניקת חבירו כבר פסקה מלהניק ולא התחיל כלל גזירת חז"ל וא"כ למה תהיה אסורה ושאני אלמנה דמשועבדת להניק ואם נתיר לאחר שלשה חדשים ימי הבחנה א"כ כל אלמנה תעשה כן ולא תתחיל להניק ושוב תתבטל כל הגזרה אבל בגרושה שבאמת אינה משועבדת להניק רק משום לא פלוג גזרו חז"ל וא"כ בכה"ג לא חל עליה גזירת חז"ל והאריך בזה: