שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (ט׳)

והנה לכאורה קשה בהא דפריך בש"ס היכא דקים לן דמעוברת אלמה תניא לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית ומשני משום סנדל או דחסה ואח"כ מסיק דסתם מעוברת למניקה קיימא וקשה טובא למה דס"ד משום דחסה או סנדל מ"ט דמניקת תינח מעוברת מניקת מ"ט וצ"ל דמניקת ידע הש"ס הטעם דלמא מתעברא ומעכר חלבה רק דבמעוברת הוה ס"ד דמותר דלא ס"ל להס"ד דלמניקת קיימא ולכך בעי מעוברת מ"ט. איברא דלפי זה צריך ביאור דא"כ מה דחק התוס' דברי הר"ש הזקן שהתיר גרושה מניקת חברו דאינה משועבדת להניק וע"ז תמה ר"ת דלהס"ד דטעמא בשביל דחסה אין בין אלמנה לגרושה ה"ה לפי המסקנא וקשה הא גם להס"ד אינו מועיל דחסה למניקת וע"כ דבמניקת הטעם דלמא מעברא ומעכר חלבה וא"כ יש ג"כ מקום לחלק בין גרושה לאלמנה דגרושה לא משעבדא והוא תימה רבה ובהחפזי לא מצאתי מי שיתעורר בזה. והנה לכאורה קשה לפי מה דאמרו בכתובות דף ס"ה ואם היתה מניקה מוסיפין לה על מזונותיה ופוחתין לה ממעשה ידיה ומטעם דסתם מניקות חולות הן וכן קי"ל בטוש"ע אהע"ז סי' פ' וא"כ יקשה טובא למה לי הטעם דלמא מעברה ומעכר חלבה והא אף דלא מעברה הא כיון דלמניקה קיימא א"כ כל שתנשא לאחר היורשין ודאי פטורין ממזונות שלה וא"כ איך תקח המזונות הצריכות לתת לה מפאת שמניקה את בנה ואף את"ל דהיורשין חייבין ליתן כיון שבא מכח הולד מ"מ כיון דאשה בושה לתבוע א"כ מי יתן לה וגם הא צריך לפחות ממעשה ידיה והבעל לא ירצה לפחות לה ממעשה ידיה דהא אין הולד שלו ולמה ליה לחדש טעם אחר וזה טעם כולל למעוברת ולמניקה והיא קושיא גדולה לכאורה וצ"ל כיון דאם תתעבר לא יהיה לה להניק ושוב לא תצטרך להוספת מזונות ולא תצטרך לפחות ממעשה ידיה וא"כ שוב לא שייך החשש הלז ושוב אסור משום דלמא מיעברא ומעכר חלבה: