שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (ח׳)

והנה בהא דאמר ר' יהודה בכתובות דף סמ"ך דשיעור יניקה כ"ד חודש לכאורה תמהתי מהא דאמרו בנדה דף ט' דר' יהודה ור' יוסי ור"ש ס"ל דדיה שעתה עד כ"ז חדש ואמרו שם דה"א ר"י תרתי אית ליה וא"כ קשה האיך אפשר דלרבי יהודה תרתי אית ליה דא"כ לא הוה שיעור יניקה רק ח"י חדש והיאך קאמר כ"ד חדש. מיהו לא קשה דהא כיון דתרתי ס"ל א"כ כ"ד חדש לאו מתורת ממנקה הוא רק דנפשה אינה חוזרת עליה וזה פשוט. מיהו בתוספתא פ"ב דנדה לא גרס ר' יהודה וכן הגיה הגאון מהרי"פ בנדה דף ט' שם. ואעתיק כאן מ"ש בגליון שו"ת רמ"ע מפאנו סי' פ"ה במ"ש בסופו דשונה בה דברי ר"מ ור' יהודה ופליגי עליהו ר"י ור"ש וכתבתי בזה"ל אכתי קשה מנדה דף ט' ודף י"א ובדף ט' יש ליישב ועיין בהגהת ר"י פיק ז"ל אבל מדף י"א קשה ועיין נדה דף כ"ז ומשם ודאי תיובתא כיש דאמרו בהדיא היינו טעמא דר"י ור"י ומבואר שם דגרס ר' יהודה ור' יוסי ור"ש ואפ"ה לא קתני וחכ"א ועיין כתובות דף ע"א אימא ר"מ ור"י ור"י ולא קתני בלשון וחכ"א וסתירה לדברי הרמ"ע עכ"ל וכעת ראיתי דבזה שבדף ט' ע"כ לאו ר' יהודה גרסינן בה ודו"ק. והנה נסתפקתי לשיטת הר"ש הזקן דגרושה אינה בכלל מניקת חברו דאינה משועבדת איך הדין אם גרשה באופן שתניק את בנה כמו באומר לה ע"מ שתניקי את בני שתי שנים אם תהיה בכלל מניקת חבירו וגם בגמלתו ובאופן שהבעל מחל לה ולרשב"ג דמועיל או שהוולד א"צ יותר וכדומה אם שם מניקה עליה או דלמא דעכ"פ בכלל גזירת מניקת לא הוה ובסוגיא דגיטין דף ע"ה ע"ב על מנת שתניקי את בני שתי שנים הארכתי בזה ואכ"מ. ומן האמור נראה לפע"ד דאם אשה אחת שילדה בן בחיי בעלה ולא שמה דד בפי התינוק ונתנו למניקת ואח"כ נתעברה שנית ומת הבעל ולא שמה הדד בפי התינוק ונתנה למניקת דיש מקום להתיר דבאמת אינה בכלל מניקת חברו שהרי מעולם לא התחילה להניק ורק דכיון דסתם מעוברת למניקה קיימא ומעוברת חבירו קרינא בה שוב האיסור נמשך עליה אף לאחר שהולידה דהרי כל איסור מעוברת חבירו הוא בשביל שעתידה להניק וא"כ כל שכבר נאסרה בשביל מעוברת חברו אף לאחר שנולד ויצאה מידי מניקת חבירו מ"מ מידי מעוברת חבירו לא יצאה וכמ"ש למעלה ולפ"ז זהו בשאר מעוברת שמעולם לא היה לה עדיין ולד ושייך לומר דסתם מעוברת להנקה קיימא אם תרצה א"כ אף שאח"כ לא תרצה להניק ונתנה תיכף הולד למניקת מ"מ מכלל מעוברת חברו לא יצאה. אבל באם כבר הולידה ונתנה למניקת ונתברר דלאו למניקה קיימא א"כ זו בכלל מעוברת חבירו לא היתה דכל הטעם דמעוברת היא בשביל דעומדת להנקה וכאן לאו למניקה קיימא ובפרט אם מה שלא היתה מניקה לא היה בשביל תענוג לבד כ"א משום שלא היתה יכולה להניק וכעין עובדא שאירע ב"ק באקשעוויטץ שאשה אחת ילדה ולד בחיי בעלה ולא שמה הדד בפי התינוק ונתנה למניקת תיכף ומת הולד ואח"כ נתעברה ומת הבעל וכאשר הולידה נתנה תיכף למניקת והאשה הנ"ל נשתדכה לאיש אחד ובאמת היה שלא כהוגן כמבואר בח"מ וב"ש דאף שדוכין אסור אמנם כעת אם תרצה להנשא יהיה אחר ט"ו חדשים ויש לה צייגיניס מרופאים שאין ביכולתה להניק שהיא רכה וענוגה. הנה לפמ"ש היה מקום להקל אמנם לפי שאבי האשה האלמנה הלז בא לפני וסיפר לי אונקא דידיה שבעת מיתת הבעל היה שם רב אחד שבא שם בעסק משפט ואמר לאבי האשה שהנה מקום אתו להתירה שתנשא וכאשר נסעו אתו לעירו נתן בידם מכתב חתום לרב אחד מפורסם להקל לאחר ט"ו חדשים והרב השיב לו שאין הזמן מסכים עמדו לעיין בפרט שמרחיק עד זמן ט"ו חדשים ואח"כ נשתדכה האשה לאיש והיה זמן מוגבל לחתונה תוך ט"ו חדשים ושמעה האשה שיש מערערים למה תהיה לאיש בלי שאלת חכם ולקחה האשה הצייגניס מרופאים והנה בא אבי האשה אלי לשאול פי והנה לפי מה ששמעתי שכבר חלו בה ידים ולא ראיתי שום דבר גב"ע ולא הצייגניס דחיתי אותו שלא אזדקק לזה עד אראה דברי הרב וחלומותיו שרצה להתיר לאחר ט"ו חדש וכפי הנראה כוונתו להפ"י בק"א שרצה לסניף זאת במעשה שכבר הורה חכם להתיר וכבר נשאת וצדד צדדים שלא תצא וגם בזה כל הבא אחריו תמהו עליו וחלילה לסמוך ע"ז ועכ"פ לחפש זכות שתנשא לאחר ט"ו חדשים זה לא אמר אדם מעולם דא"כ יעקר תקנת חז"ל כ"ד חדש לעולם וחלילה חלילה לסמוך ע"ז להתיר לכתחלה עי"ז ע"כ לא רציתי להורות ורשמתי לי עצמי לזכרון מה שיש לצדד בזה וברצות ד' כאשר יבואו הדברים בגב"ע מבוארים אקבע בה מסמורת בל"נ אם יעזרני ד':