שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (ו׳)

והנה לפ"ז בנדון דידן שוב אין מקום להתיר דאף אם יהיה דעת הרשב"א כן הא רבים חולקים עליו והב"י בסי"ד בש"ע לא הכריע בזה והט"ז החמיר הרבה וא"כ קשה להקל ובפרט בחשש סכנת נפש וחמירא סכנתא מאיסורא. והנה מעלתו צידד הרבה בזה למצוא סמך להקל והנה עלובה וכו' שגם הוא בעצמו רפיא בידיה. והנה לכאורה קשה לי לשיטת הר"ש לא היה לנו לאסור לקדש מעוברת חבירו ומניקת חבירו כיון דבקידושין לבד לא שייך החשש לא דמעכר חלבה ולא דחסה רק דאסרו קידושין אטו נשואין ולפ"ז כיון דקי"ל דבנתקדשה לאחר אין לה מזונות מהיורשים והב"י הוסיף אף בנשתדכה כמבואר בסי' צ"ג ס"ז ולפ"ז כל שנתקדשה שוב אין לה מזונות ושוב לא משעבדא והרי ר"ת השיג על הר"ש דגם באלמנה יכולה להפקיע עצמה משעבודה ע"י שתתבע כתובתה והיינו דהפסידה מזונות וגם הנקה בכלל מע"י דהיא תחת מזונות וא"כ כיון שכן שוב אמאי לא תתארס ושם ליכא עדיין איסור וכל שכבר נתארסה שוב אין לה מזונות ואינה משועבדת לו וא"כ אמאי קתני לא תתארס ולא תנשא הא כל שארס מותרת. וגם קשה לי אמאי לא תנשא כיון דבנתפייסה להנשא דעת שמואל בכתובות דף נ"ד דאין לה מזונות ורק דאנן לא קי"ל כן דהא יש לומר דתחזור בה וא"כ אמאי אסרוה להנשא הא ממנ"פ אם לא תחזור בה שוב בהתחלת נשואיה ודאי אבדה מזונות ושוב אינה משועבדת ואם תחזור בה שוב לא תנשא וליכא איסור וא"כ אמאי תאסר מלהנשא וע"כ דאף שאינה משועבדת היא בכלל מיניקת חברו ודלא כר"ש וכאשר השקפתי בזה ראיתי בתוס' כתובות דף סמ"ך שדחו דברי הר"ש דגם באלמנה נמי לא משעבדא מכי תובעת כתובתה או רוצית להנשא והדבר תמוה דברוצית להנשא אינה מפסדת המזונות ואף בנתפייסה להנשא לא מפסדת מכ"ש ברוצית להנשא בלבד ולא נתפייסה לגמרי. ולפמ"ש הוא הדבר אשר דברתי דכאן ממנ"פ ליכא איסור דכל שרוצית להנשא ממנ"פ אם לא תחזור בה שוב אבדה מזונות ואינה משועבדת להנקה וכשתחזור בה א"כ שוב לא תנשא ולא יהיה איסור כלל וז"ב בכוונת דבריהם. וראיתי למעלתו שהאריך בזה דברוצית להנשא ליכא ראיה כלל דבשביל כך לא התרנו אותה להנשא כדי שלא תפטר מהנקה וכתב שעיקר כוונת התוס' מתובעת כתובתה בלבד והדבר תמוה דהתוס' כתבו בהדיא או רוצית להנשא ולפמ"ש אתי שפיר דגם ברוצית להנשא נפקע מזונות בזה ושוב לא משתעבדא. וראיתי בהפלאה בכתובות שם שכתב דכיון דחז"ל תקנו שלא תנשא אף שתתבע הכתובה א"כ ממילא לא תתבע כתובתה כדי שלא תפסיד מזונותיה ע"ש וזה כעין מ"ש מעלתו. אבל לפענ"ד דעיקר קושית התוס' דכל שעכ"פ נפקעת השיעבוד א"כ באמת תתבע ותפקיע השיעבוד ולא תאסר מלהנשא דהא כבר הפקיעה השיעבוד ואם חז"ל אלמו לתקנתם דאף שהפקיעה השיעבוד מכל מקום לא תנשא למה בגרושה לא אלמו לתקנתם ומיהו אפשר לחלק לפמ"ש דזה הוה כעושית מעשה בידים להפקיע השיעבוד ואלמו לתקנתם אבל בגרושה ממילא נפקע השיעבוד ולא הוה בכלל הגזרה דמניקת חבירו כן נראה לי ליישב שיטת הר"ש אבל ר"ת שפיר הקשה וכמ"ש ודו"ק. ומ"ש ליישב דברי הרמב"ם בטעמא דדחסה דכיון דבלא"ה יוכל לבא לידי קטלא שימות ברעב שוב לא יחוס על נפש דבלא"ה יקטל והוה כגברא קטילא וא"כ שייך טעמא דדחסה. הנה כיון לדעתי שגם אני הארכתי בזה בתשובה אבל הוספתי נופך דלדבריו קשה דמה שימות ברעב זה לא יעשה בידים וכאן הוא ע"י דחיסתו יהרגנו ולא שייך גברא קטילא דהא כעת עדיין לא נהרג. אמנם כתבתי בזה דבאמת ב"נ הוא דמצווה על עוברין וישראל אינו מצווה על עוברין רק דמכל מקום אסור להרוג. והנה המזרחי כתב בפרשת משפטים דלכך ישראל אינו מצווה על עוברין לפי דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לא הוה ליה חזקת חי דשמא לא יהיה בן קיימא ולפ"ז אף דנימא דעכ"פ איסור יש להרוג עוברין מכל מקום כאן שבודאי עפ"י הרוב לא יהיה בן קיימא דימות ברעב שוב בודאי לא יחוש מלדחסו דבאמת אינו מצווה על העוברין והרבה הארכתי שם ע"ד הפלפול ואכ"מ. ומה שהאריך מעלתו לצדד היתר דמה שלא יכלה להניק הוה כצימוק דדים או לחלב ארסיי. הנה לצימוק דדים ודאי דלא דמי דשם נצטמקו הדדים לעולם וכאן הניקה בכל לידה ולידה עכ"פ ששה או שבעה שבועות וכן הרגיש מעלתו בעצמו. וגם לחלב ארסיי לא דמי דבעינן שיהיה נודע שהחלב ארסיי ומזיק לולד וכמה חתירות חתר בזה אא"ז הח"ץ ז"ל בתשובותיו וגם בזה נחלקו עליו הרבה גדולי הדור ובראשם הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל ועיין בסוף ספר בני אהובה ושם נדפס תשובת הגאון מוהר"ע איגר ומ"ש לו הגאון בני אהובה שם ומפקפק הרבה גם על הך דחלב ארסיי ומכ"ש בזה דלא נשמע שהיה שם חלב ארסיי וצריך שיעידו הרופאים בזה וגם בזה כולי האי ואולי. אמנם מה שצידד להקל בלא שמה הדד בפיה דאפשר להקל אף להריב"ש דאינו בכלל מניקת חברו הנה בזה הגאון בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' י"ז בבת ר"פ שתדלן צדד גם כן להתיר בלא התחיל' להניק ואף שהיה שם קצת צדדים שהיה אבי האשה עשיר ותקיף מכל מקום סניף באשה היא אף דבזה"ז אינו מועיל זאת ואין לנו ריש גלותא וע"כ אם ירצה לסמוך על זה אני איני מוחה אבל גם איני אומר היתר כי קשה להקל גם בזה וע"כ אני איני לא מהמתירין ולא מהאוסרין ואם שאר גדולים יקילו יוכל לסמוך עליהם. והנה הוספתי עוד איזה דברים דבאמת התוס' חלקו על הר"ש ומטעם דעכ"פ בכלל מניקת חבירו הוה אבל דעת הר"ש דבגרושה לא התחילה לכנס בכלל מניקת חבירו דגרושה אינה משועבדת ולפ"ז בלא התחילה להניק יש לצדד דבזה גם הריב"ש מודה דלא הוה בכלל מניקת חברו דלא משעבדה ולא הניקה וכ"כ מעלתו לצדד בזה. ולפענ"ד נראה דכיון דמעוברת חבירו נאסרה בשביל דקיימא להנקה וא"כ עכ"פ מכלל מעוברת חבירו לא יצאת דהרי גוף מעוברת חברו אסרו משום הנקה וא"כ מזמן שנתעברה חל עליה שם מעוברת חבירו ומניקת חבירו. ובאמת שהט"ז ס"ק ה' הקשה דלמה תני מעוברת חבירו ומניקת חבירו בחדא תסגי כיון דמחד טעם נאסרה ע"ש שנדחק. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דלהורות נתן שגם ענין מעוברת חבירו נאסר משום מניקת חברו דלהנקה קיימא וא"כ כבר חל עליה שם מעוברת חברו ומניקת חברו וא"כ ממילא אף שהולידה אח"כ ויצאת מכלל מניקת חבירו בגרושה דלא התחילה להניק ואינה משעבדא מכל מקום מידי מעוברת חבירו לא יצאת דבזה נכלל גם מניקת חברו וזה ברור כשמש: