שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (ה׳)

והנה נבא לענין דינא באמת כבר כתבתי דדעת הרשב"א הוא כן דבאינו מכירה שרי וכבר ביארתי באורך מחלוקת הר"ש ור"ת היא אף במכירה. והנה הפ"י כתב דהר"ן כתב דמחלוקת ר"ש ור"ת היא באינו מכירה וראיתי למעלתו שתמה עליו דבאמת המעיין בר"ן ימצא דאדרבה באינו מכירה כתב בשם הרשב"א דמותר ויפה כתב. ואני תמה ביותר דהרי הר"ן כתב המעשה דר"ש דהתיר לאחר שלשה חדשים וא"כ הוה מכירה ואפילו הכי התיר ר"ש וכבר כתבתי לעיל בזה. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהמעיין בר"ן יראה דמביא מחלוקת ר"ש ור"ת הוא לא בשביל שגרושה אינה משועבדת להניק ולא הזכיר כלל בשביל זה רק משום דגרושה יש לו אב להולד שימסמס ליה בבצים ולפ"ז נראה דמיירי בפסק חלבה ובשלשה חדשים דעת הסמ"ג בשם גאון דמקרי פסק חלבה וכן הסכים הר"ן בתשובה והובא בב"י א"כ שוב כל שפסק חלבה רק שמכל מקום בכלל מניקת חבירו הוה דלא פסק חלבה בחיי בעלה ואסורה אבל עכ"פ היא אינה יכולה להניקו רק שתמסמס לו בביצים וא"כ בגרושה כל שיכולה לתבוע ולא תתבייש והאב יתן ברצון נפשו שכר ע"ז א"כ שוב לא הוה בכלל הגזירה ור"ת חולק ע"ז. ולפ"ז מדוקדק היטב לשון הר"ן שכתב והתירה לאחר שלשה חדשים דמשמע דעיקר היתר היא משום דהוה לאחר שלשה חדשים ולא נודע טעמו של דבר ולפמ"ש אתי שפיר דמשום זה אין עליה שם מניקת חבירו דאינה מחויבת להניק בעצמה כיון דנפסק חלבה ותמסמס בביצים שוב לא תתבייש אבל כל שיכולה להניק גם הר"ש לא התיר אבל זה דבר חדש ואין שום אחד מהפוסקים שמזכיר דברי ר"ש ור"ת מזכירים מזה הדבר וא"כ ע"כ שהפירוש הפשוט בר"ן דהתיר אף במכירה ועכ"פ מנין לו להפ"י לחדש דבר"ן מבואר דבאינה מכירה נחלקו. אמנם אחר העיון עמדתי בזה על דברי הפ"י דהפ"י משמע ליה דהרשב"א בשיטת הר"ש קאי כמו שהבין הט"ז וע"כ משמע ליה דהרשב"א דמתיר באינו מכירה הוא כהר"ש וא"כ ר"ת נחלק עליו אף באינו מכירה אבל כבר כתבתי דבדברי ה"ה וב"י מבואר דהרשב"א ס"ל כר"ת ואפ"ה מתיר באינו מכירה ומצאתי בשיטה מקובצת בכתובות דף נ"ט דכתב בהדיא דמחלוקת ר"ש ור"ת הוא באינו מכירה ובמכירה ליכא מאן דמתיר וכן מצאתי בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' י"ג שכתב בהדיא דהר"ש לא התיר רק באינו מכירה והביא דברי הרשב"א הנ"ל שהביא ה"ה וכתב בהדיא שהרשב"א אזיל בשיטת הר"ש הזקן אבל לדידן דקי"ל כר"ת גם באינה מכירה אסור וכתב דגם בגרושה אסורה להנשא עד כ"ד חדש ע"ש שהחמיר הרבה בזה: