שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קי״א (ד׳)

ובזה אמרתי מה שהאריך הנוב"י בהרבה מתשובותיו ומה דתלו האיסור בדידיה לא ישא אדם מעוברת חברו ולא בדידה. ולפי מ"ש אתי שפיר דהרי הראב"ד בפ"ז מהלכות חובל השיג על הרמב"ם דלא אמרו רק בשורף שטרו של חברו אבל הכא יכול לומר בדנפשאי קא עבידנא ע"ש ועיין בש"ך סי' שפ"ו ס"ק י"ב שחזק דברי הראב"ד דכל דיכול לומר בדנפשאי קא עבידנא לא שייך מזיק שעבודו של חבירו ע"ש ולפ"ז בשלמא זה הנושא מעוברת חבירו כיון דלמניקה קיימא וגם במניקת חבירו כיון דמניקתו וא"כ הוה מזיק שעבודו של חבירו ועושה שלא כדין א"כ גדר גדול גדרו בדבר ואסרו עליו אבל האשה יכולה לומר בדנפשה קא עבידנא ואין עליה איסור משום מזיק שעבודו של חבירו וא"כ שוב לא שייך האיסור רק עליו ולפ"ז צ"ל דמה שאמרו בכתובות דף סמ"ך דמניקת שמת בעלה הרי זו לא תתארס ולא תנשא ותלו האיסור בה היינו משום דכיון דהוא מוזהר שלא לשאנה אף היא מוזהרת שלא תנשא לו. ולפ"ז נראה לי דזהו דעת הר"ש הזקן שמתיר בגרושה ור"ת דחה דבריו דהא עכ"פ מניקת חבירו נקראת ואסורה ולפמ"ש אתי שפיר דכל שאינה משועבדת לו א"כ עכ"פ אינו מוזהר דלא שייך מזיק שעבודו של חבירו וא"כ לא שייך לומר דלא פלוג דמכל מקום הוה מניקת חבירו דזה אינו דבאמת הוא חשש רחוק רק דכל שעושה איסור ומזיק שעבודו של חבירו גדר גדול גדרו בו וכל שאינו מזיק השיעבוד שוב לא אלים כל כך הגזירה דחז"ל ולא שייך לומר לא פלוג בזה כיון דנתבטל עיקר הטעם שעליה תקנו הגזירה. ובזה יש ליישב קושית הנודע ביהודה בהרבה מתשובותיו בדיני מניקת דלשיטת הר"ש דכל דיכול' לפטור עצמ' מן השיעבוד לא שייך מניקת חבירו א"כ לב"ש דס"ל דשומטת דד מפיו וכל אשה אינה משועבדת להניק כדאמרו בכתובות דף נ"ט לא שייך כלל הגזירה דמעוברת ומניקת חבירו והרי בדף סמ"ך אמרו הן הן דברי ב"ש ומשמע דגם ב"ש דס"ל עד כ"ד חדש אסרו מטעם מניקת חברו והרי לב"ש לא שייך כלל הגזירה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך ביאור לשיטת הר"ש הרי גם במעוברת אסרו משום דלמניקה קיימא אף דיכול להיות כמה הרפתקאות דיכולה לפטור עצמה כמו צימוק דדים וכדומה ואפ"ה אסרו משום לא פלוג וא"כ גם בגרושה שייך לא פלוג וגם קושית ר"ת דגם אלמנה יכולה לומר איני ניזונית ואינה מניקה ותובעת כתובתה ופטורה. אך צ"ל דבאמת ניון דעיקר הטעם שתקנו בשביל שמזיק שעבודו של חבירו א"כ בשלמא גרושה דנפטרת מהשיעבוד וממילא נפקע השיעבוד ורק דתאמר דמכל מקום תחוס על בנה ותניקהו עכ"פ הוא לא הפקיע השיעבוד בידים וא"כ שוב לא שייך החששא אבל במעוברת ואלמנה דסתמא למניקה קיימא רק שיכול להיות שתעשה איזה מעשה לפטור עצמה או שיקרה איזה מקרה אם כן יש לחוש עכ"פ שע"י שנושאה תעשה כל טצדקאות לפטור ולהפקיע השיעבוד ואם כן הוא גרם שתפקיע השעבוד שתעשה איזה מעשה ואסור ואף גרם דנזקין אסור לעשות ומכל שכן במקום חשש נפשות ודו"ק היטב כי הוא חריף ומתוק מדבש: ולפ"ז נראה לפע"ד דבזה מיושב היטב הא דהקשה הב"ש על הר"ש דהא במכירה משועבדת להניק וא"כ שוב הוה מניקת חבירו. ולפמ"ש א"ש דמה דמשועבדת הוא לא בשביל שיש לבעל שעבוד רק מפני סכנת הולד אבל אינו מזיק שיעבודו של בעל ובכה"ג שוב לא חשו ומסתמא תעשה כל מה שבידה לעשות לתת לולד די חיותו ותתבע אותו התשכח אשה עולה ולא חשו לזה וא"כ שוב לא שייך החשש כלל ודו"ק היטב: